רהב בהפוגה / הגדה של חורף |
כמגילה גנוזה של חורף,
הכרוכה ברצועות של עור
ומונחת כטוטפת באישון
הלילה, היכן שגשם
פוסק מרדת;
ואפילו גם נשמט
הצער, כשמיטת ירח
על פני השחר; היום,
גלגל ערוף של שמש,
פשוקת שפתיים
המעולפת
בצל ענן;
שאל קצות העצב,
ברדוף הרוח חבלבלי
שדה זרוע, במשק
קלוש כנפיים, רעף
ריס בצינת העין,
שם אני שוב
נוצרת, כמו ראשון
הגשם היורד
בעוויתות מלקוש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|