אסף בר הדס / קצת תה |
יושב לוגם קצת תה
לרגע אני ילד דרוס
ממצמץ ואני בית הרוס
חושב לעצמי כל כך קרוב,
עדיין לוגם קצת תה
נושם, נרגע ואני חולה בלי תרופה
עוברת מחשבה ואני מחוסר עבודה
נזכר במשהוא ואין לי גפיים
מעביר דף מודעות אבל
ורואה שדיים
עולה הרהור: זה לא איום,
לוגם קצת תה
התחלתי את היום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|