בקיץ של שנת 2000 התקבצו ילדים בני 15 להקליט שירים בחדר של אח
של אחד מהם. ההקלטות המחתרתיות, באיכות המזוויעה ("תופים" היו
ספר טלפונים וכרית) ומלים פוגעניות.
בכל זאת - היה להם קסם. השירים היו מינימליסטיים, קליטים
וחזקים.
הסיפור היה יכול להסתיים באותו קיץ, אלמלא היה זה אלעד שפיץ
שרצה להמשיך. אלעד שפיץ - הלא זה אני.
הדחף להופיע משך את הג'ינג'ים להופעה בלתי נשכחת במקלט של אחד
החברים, בפברואר 2001.
אחרי 5 אלבומים, והופעה "שכונתית" אחת, היה נראה שהג'ינג'ים
הולכים לשנות כיוון לקצת יותר "רציניים".
רגע לפני שהרכבנו הרכב "קבוע" (שגם לאחר מכן הוחלף) להופעות,
אני וה"גרעין הקשה" השני של הג'ינג'ים באותה תקופה, אסף בירון,
החלטנו לעשות "אלבום" אחרון.
לאלבום יש שם ארוך מאוד " ה EP הארוך, גנוז, קרוע...", אבל
שנקרא גם "רגע לפני". מה שאמר : רגע לפני שהג'ינג'ים הולכים
לכבוש את העולם בהופעות וב"שינוי התדמית" שיאפשר לשירים להיות
נגישים לכולם.
ההקלטות באלבום הזה, בניגוד לכל שאר האלבומים, התבצעו בשני
חלקים. בחלק אחד אני שר ובירון מנגן בגיטרה, ואז על זה הקלטנו
אותו עושה תופים.
האלבום לפני זה, "מלקת הכיתה", היה גם הוא עבודה בלעדית שלי
ושל בירון, אבל שם ניסיתי "לתופף", ללא הצלחה.
כאן האלבום היה אגרסיבי, כאסחיסטי, ולא מתפשר.
השיר הזה, "וילה בסביון/כלא נבון" מספר על ההבדלים בין העשירים
בסביון לעבריינים שלמדו בתיכון נבון, שבו למדתי בכיתות ז' וח',
והיה ממש מול הבית של בירון.
ליריקס אני אעלה ברגע שאמצא את הדף שעליו רשמנו את הליריקס
(אני שומר הכל) |