...ומה נראה לך,
שאחרי עשרים שנה אני כבר מוכנה?
-היית מת.
יצאתי לעולם כדי להסתלק,
מה פתאום אתה חוזר?
סבלתי מספיק מכל,
והכל יושב לי כמו הרס בתוך הכיסים,
להוציא אחת ולזרוק עם כל הריאות רחוק,
להוציא אחת ולפוצץ את הפנים.
אל תבקש שיהיה לי כח,
להתמודד מחדש,
זה צרוב לי כבר בעור
אין לי שום סיכוי לשכוח.
מה אתה מצפה,
שאבוא אלייך מחבקת?
הזרועות שלובות לתוך גופי,
מסתירות לב,
חוסם עורקים מחורבן,
שיבנה לי חומה,
רחוק ממך,
שלא אצטרך לראות,
לשחק,
להתנצל.
מכניסה אצבעות לתוך הלע וחופרת,
להקיא את כל מה שקרה,
שלא אצטרך להרגיש כלפייך כלום,
אחרי שתתכסה מהגועל שייצא לי מהפה. |