והוא מתקדם. בהיסוס, אבל הוא מתקדם. הוא חושב לעצמו תוך כדי
הזרימה - "מה אני עושה? ולאן אני הולך? מדוע אני כאן בכלל?"
הוא מתקדם, נשאר לו עוד לא הרבה, אולי קילומטר, הוא מגביר את
קצב הזרימה.
בעודו נסחף אל האור הוא ממשיך להרהר, הוא ממשיך לחשוב, הוא
ממשיך להסס. לאט לאט, מטר אחר מטר, מואט קצב הזרימה של נהר
המחשבות, בהטעם לתחושה שלו. כעבור מספר דקות, כשהזרימה אינה
עולה כבר על הזחילה הרגילה, הוא נתקף בחרדה אמיתית.
"איך זה באמת שם? איך יגיבו? מה ידעו? האם אני תמיד יחיה בצילו
של האחר? האם אצליח לגבש לי את האדם האמיתי שבי? מדוע זה
כדאי?" בעודו שואל את עצמו את אותן שאלות, קיומיות, אין ספק,
מופסק לגמרי קצב נהר המחשבות, והוא נעצר, המצב גורם לכאוס
מוחלט, כל שאר האנשים, אשר מחכים בתור המחשבתי, נתקפים כאבים
עזים בעודם מתרפקים האחד על השני ונמעכים לאט לאט, מתפוגגים
מקיומם.
והוא שב וחושב, לבסוף הוא מגיע להחלטה, כך הוא סבור, למה לו
לצאת? למה לו להיפגע? הוא ישאר כאן, במרחבים האינסופיים של
ג'ונגל המחשבות, ואם רק ימנע מלהיכנס לנהר, הכל יהיה לו נוח
ונעים, כי הרי תמיד הרבה יותר קל לפגוע מאשר להיפגע, ומה אכפת
לו שכל אותם מחשבות אנשים אבודות ילכו ויתגוללו לאבדון? הוא
ישאר לו כאן בג'ונגל המחשבות, כי נעים ונוח.
לפתע קול נפץ, ובאה לפניו דמות לבנה, מוקפת הילה צבעונית,
בליבו, ניחש הוא מי היא, אך לבסוף פלט, "מי את?" והיא אימתה את
מחשבותיו, "אני היא המחשבה, הייתי לפני כל קוץ ודרדר ואהיה
לאחר כל יגון ומוות, אך עצם ההיסוס שלך מערער את קיומי, מחליש
אותי, גורלי תלוי בגורלך, כמו גם בגורל כל מחשבה אחרת, לכן
מבקשת אני ממך, לך לך לעולם הגשמי, ועזוב את ג'ונגל המחשבות,
או שתחיה עם המחשבה הנוראית, שרוקנת את כל בני האדם מהמחשבה."
הוא משתכנע, מגמגם, הוא פולט, "ב-ב-בסדר, אלך לעולם הגשמי, אך
מדוע שלא תלווי אותי עוד קצת, תני לי עוד כוח, החיים הגשמיים
הם אכזריים ורעים, תהיי איתי עוד! בבקשה ממך."
והיא אומרת לו, "בקיומך, תמיד אהיה עימך, וזאת, תזכור תמיד..."
אומרת ומתחילה להעלם אט-אט...
הוא חוזר לנהר המחשבות, למראה חזרתו יוצאות כל המחשבות
האנושיות מגדרן, "והוא בחור כארז! והוא בחור כארז!", המחשבות
החייתיות קופצות ומשתוללות, והמחשבות האלוהיות מהנהנות לעברו
בחיוך. הוא קופץ אל הנהר, לפתע הוא שם לב שלא נשאר לו אלא אולי
20 מטרים עד האור, הוא עומד על הנהר, מסתכל על מה שהשאיר
מאחוריו, ולא חוזר לשם אלא אחרי שנים רבות מספור...

קול של רווחה, התלמיד עונה נכונה על המשוואה שהמורה הציבה לו
לפתור.