קמט עין, מצח, גומה מסתירה,
הסט גוף, חצי חיוך
רגע חטוף, צבע כתום אולי אדום.
מילה מרצדת, מגע די מוכר
צליל שכוח, עורף מתוח.

תמונה חולפת בתסריט מבוים,
היצת זיכרון כבוי, געגוע שמכבר נקבר.
ופתע ללא אות מבשר, מקדים
למולי ארכיון תמונותיך, שלל צבעיך הדהויים
חוזרים, מכים בי חדים, רב גוניים.
ספסל נטוש בלילה צפוף,
דלת מעלית נפתחת, נסגרת, אתה מתלבט אם לסגת.
לקט דברים, דבריך, דברי, כואבים.
דמעה מלוחה הופכת מתקתקה
ובגל הכחשה בלי משים מתאדה.

שבוע הנעילה, הסרט הראשון בארכיון;
כנות מפוספסת, עלטה של חרטה,
פרצי בכי מאוחרים, לא מתאימים.
חום החגים, בהלת ראשית האירועים
ואנחנו מתלבטים, חובקים לא חובקים
קרובים לא קרובים.
טיילת יפו, עכו, תל אביב
כועסים ולמען מצפוני לרגע שוב מתרפקים.

והסרט מאיים לכבול המקרן ואני בכוח לא נכנעת,
מפעילה גלגלי זכרוני, זיכרונך שמזה חודשים ארוכים לא הונעו,
באילוץ מחברת ריח בוקר למיטתך, רוח סתיו לטיול לצידך,
דיסק לא שמיש למילה מלטפת, נגיעה ממך
ותמונה מתלטשת, רצף זמן נאמד
ואני אט מתכרבלת באותו אביב לא ישראלי
הדמעה המרה שוב הופכת מתוקה, חמצמצה
ולמולי סרט, תמונות
קוים ברורים לסירוגין

אך בין תמונה למגע, עיקש ותובע
אותו סרט, שבוע נעילה, בתחושתו הלא יציבה.

וכך אני זוכרת אותך, אוהב אחת לא איתך,
צפים רגעי המצפון והאשמה ומסתירים את מה שאולי אף פעם לא היה
                                                           
                                                    סיפור
אהבה.