מונחת אישה, גוף עגול, בתולי,
מולה ניצבת תמונה, תלתלים ואף מחוייך.
אישה משרטטת קווים, שוזרת מילים,
נמרצת, שוצפת, נשיות ממכרת.
על הקיר ממוסגרת, תחומה, נשימה-
הבל פה מתחצף
בוחן עורף,
כתף,
ירך.
אישה ממלמלת, דברים משתנים.
לרגע בוערת, נינוחה, מושכת.
אישה מתעטשת, מתעוררת לחדר מהול ריח,
זיעת גבר מתכרבלת בתוך יקיצה מתוקה, ילדותית.
אישה גאה, לצידה גבר מהופנט,
מהקיר מאיים לפרוץ המסגרת מצמוץ משתובב
היסט שרוול נערי, מבובל.
נמש קופץ, מתמקם בינם, בין סדינים,
עתה בכל חדרה, האישה.
לא עוד מול מראה ומיטה,
השתקפות התמונה בזכוכית הממוסגרת, מסוגרת
עתה שוכנת בגוף אישה מתבשלת.
חומרים ממהרים, מקצרים תנועה,
נמהלים, מתבוללים.
חומר מתקשה למצוא סגולתו, מיקומו בין גפיים,
רגליים.
גאווה מיטשטשת, חדות מתעגלת, מתכרבלת.
ריכוז מתאבן, דמעה מטיילת
נוחתת על כר, מופקר.
רוצה לבד במסגרת, להעלים מיטה, משכב זר.
רק היא תחת זכוכית מתעטשת, מתעשתת,
אט אט מחייכת.
ספטמבר 01 |