שישי בכינרת, חלוקי נחל נחים,
קצת אחרי עין גב, פינת האקליפטוסים.
רוח, סתיו, מילים מאבדות משמעות- תירוץ.
גרוניות מתחרזות, רק צלילים את יודעת,
מדברת, מדבר בצלך, בצל השתיקה המאפילה.

יפה ושותקת, מסוגרת, כאן טוב לך,
לא בין כתלי המטבח המחייב שורות, לא מתחזות,
פה מותר לך, מותר לי איתך, רגוע.
רוצה להכיל אותך בי
ואת בוהה, לא של אף אחד, בכל זאת קצת שלי.

עייף, נרגע, פתאום לא נינוחה
מייד דורך שלוותי הבסרה
מגיש חושי הנתינים בין ידיך
ואת ממאנת, במבט מתקוממת,
דוחה התמסרותי הכוללת.

פושטת שמלה, עירומה בין ערביים.
כינרת מסונוורת, גופך מסתייג
ממליח המים, את שליטתי המעורערת.

מרגיש כאבך, לא כאב מערבולת,
נכנס למכונית, רועד, נטרף חושים,
עורג חלום, תשוקה אליך
מועקה פתע מחלחלת,
מרגיש אותך, לא מבין,
נראה שגם את לא, לא מאושרת.

תמיד על פיך, תחושותיך, לא מאוזנת,
לא מאשים, מוכן, דבר לא השתנה
רק פרץ מי מלח בין מים בריאים
מאיים לתסוס, מערער כניעתי,
שובל מודעות למין רגע חולף בי.

מרגיש אותך,
תסיסת המים על עורך המיוסר.
מכור לך, לא רוצה שתביני.
מין שיקוף של עצמי צף לעת ליל במים
פתאום מתבהר,
החולי בשנינו,
כניעה משותפת, התייחדות לא נשלטת.

צאי מין המים. יפה, שלווה.
איזו מין התפכחות מיותרת
   כינרת.