איך תסבירו לי, תעזרו לי להבין
איך נפלתי ככה, שוב, באותו מקרה "אמין"
חשבתי שזה נכון, שזה אמיתי
שטוב יהיה לי, שזו לא רק אני
חשבתי הרבה, היו לי ציפיות
שאלתי המון, טיפחתי תקוות
שהצליחו להשפיל, הצליחו להכשיל
הצליחו להטעות, פעלתי על פי הרגשות...

זה רק מוכיח שאין לי שום עתיד
זה רק מוכיח שפנים, אני כבר לא צריכה להעמיד.
לא רוצה לשנוא, לא רוצה לאהוב
אחרת אטעה שוב - יימשך לו המכאוב
לא יחלוף, לא ילך
לא יפסיק לדרוך, ואני לא אפסיק להמעך
כולי כבר רמוסה בצעדים ענקיים
כולי כבר אבודה בצביעות ובשקרים
ובכל יום שעובר? הזמן מוכיח זאת בצורה הטובה ביותר...