זה בטח לא הקרב האחרון, זה אולי בכלל לא קרב
אם לא תכריז "מלחמה", זה אולי פחות יכאב.
מבטים אטומים שוב הופכים מוכרים
את נופי השגרה, עוד קירות מסתירים
רכות הופכת לנוקשות
חוכמה נשמעת כמו טיפשות
והאור בקצה המנהרה הוא פוטנציאל לא מתממש
יכול להיות יותר גרוע - צריך לשמוח שעוד "יש"
איך להמשיך כאילו כלום
כשהפצצה כאן מתקתקת
מי חשב שעבר יהיה חייב בתשלום
מי חשב שדממה היא לאו דווקא שותקת?
אם תסתכל לחיים בעיניים, ולא תפרוש
תיווכח לדעת שלבכות זה לא בושה, גם אם זה נדוש
זה לא קטע מסרט, וזה לא שלב "הקדם"
זה הכל "על באמת", שום דבר הוא לא סתם.
הגיע הזמן לעוד עימות רציני בינך, לבין עצמך
הגיע הזמן לאמת שלך.
אל תסתתר, ואל תחביא את עצמך
זו לא חוכמה גדולה - לבחור בשכחה
וגם אם "אושר" הוא עכשיו מילה גדולה מדי
מצא מילים אחרות, עם הזמן תגלה שאין בהן די
אין לי חשק לשחק ולהעמיד פנים שקל
עדיף שתהיה מולי שותק, מאשר שלא תהיה בכלל
גם אם האמת שלך קשה - אל תפנה לה את הגב
עם תשקר, תבין עד כמה אתה נתעב
אם רק תרצה עזרה, אז תגיד
יהיה לך יותר קל בעתיד
אני מוכנה ללמד אותך את הדרכים והצמתים
אך לא אוכל ללכת במקומך ולקרוא לך את השלטים
ושלא תבין לא נכון, אני לא רוצה שתתנצל, או שתבטיח "זה לא יקרה
שוב"
כל אחד מדי פעם נופל - אך האומץ לקום, הוא כל מה שחשוב
אם רק תסתכל מסביבך, תראה שחזורים ממוחזרים של היה ולא היה
תשומת לב לפרטים שהפכו מתוקים,
כי כל כך הרבה זמן בשניה,
ועוד כל כך הרבה רגעים ארוכים.
תהליך רק מתחיל, תהליך כבר מסתיים
לכל מוות חיים משלו, גם אם תתעלם. |