[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נועה קים כהן
/
מריה נו פסה נדה

# מקיצה משנתה עם קורים דקים בקצוות עיניה. בוחנת במבט חשדני
את החדר החשוך בו היא שכובה כאילו לא מוכר לה כלל כחלק מביתה
שלה. גלגלי עיניה סובבים מפינה לפינה לווידוא שבזה החדר מדובר
ולא בעוד יקיצה לאחר לילה עמוס שכרון חושים ואבקות אחרות.
מאשרת את מיקומה בחיוך קטן על שפתיה הבשרניות ונשיכת שפתה
התחתונה עם שתי שיניה הקדמיות והשפנפניות.
מותחת גופה העירום מתחת לשמיכת פוך שמנמנה מכוסה מצעים לבנים
וכיסוי מיטה סרוג עבודת ידיה.
תחת ראשה הונחו בתחילת הלילה ארבעה כרים מלאים נוצות אווז
אווריריות שנשמטו מהמיטה במהלך הלילה כאילו מחפשים תנוחת שינה
בעצמם.
היא מבחינה בכוסית השקופה המונחת על יד מיטתה ומקרבת אותה
לאפה, מוודאת שיש בה טיפות מרות אחרונות, שאריות ממשקה הלילה,
שיצרבו את לשונה בעדינות בשעות המוקדמות הללו לעירור כל בלוטות
הטעם.
ליל אמש אותן הטיפות היו יותר קריטיות, הייתה לכל טיפה חשיבות
בקבלת החלטותיה, האם תיתן למפוקפק לעלות אל דירתה הבתולית או
תשלח אותו אל דרכו באלגנטיות האופיינית לה.
היא מתיישבת על קצה מיטתה, מחדירה אצבעותיה הדקיקות תחת שערה
הרעמתי ושורטת במעגלים קטנים את קרקפתה הלבנה. כשמסיימת עם טקס
ההתעוררות האיטית קמה במערומיה ממיטתה ומהלכת בכפות רגליה
היחפות על רצפת העץ בביתה כשמצעד לצעד מרגישה את כף רגלה נדבקת
לעץ החום ונתלשת ממנו.
בשירותי ביתה פותחת את חלונות הענק שמשמשים לתליית כביסה
ומציצה שאכן, כמו בכל בוקר באותה שעה, שני שכניה הגבריים מחכים
בציפייה מול חלונה להתעוררותה. לאחר שפתחה את החלונות, מתיישבת
באיטיות על האסלה הצמודה אליהם ומתענגת על הטלת השתן שהעמיסה
על שלפוחיתה כל הלילה. במבט מסופק שולחת הצצה נוספת לעבר
השכנים והם אכן עדיין שם, בוהים בגופה הרכון על האסלה בשקיקה.
את יתר התארגנות הבוקר היא איננה מתירה להם לראות הבוקר. היא
סוגרת את החלונות ומגיפה את תריסיה במבט מנצח.
מרקוס, כך קראה לשכן המסתורי אותו הכירה רק מהצצות הבוקר. הוא
היה הצעיר מבין השניים, ותמיד לבוש באותם מכנסי חאקי עמוסי
כיסים וחולצת כפתורים לבנה ובלויה. היא אהבה את הצורה בה נראה,
עורו צרוב השמש, אהבה את מקבצי הנמשים על כתפיו ואת השערות
הדלילות והבהירות על חזהו, שבצבצו דרך החולצה המכופתרת. היא
קראה לו כך כי מרקוס היה שמו של שחקן לא מוכר ששיחק בתפקיד
משני בסרט לא ידוע שראתה בילדותה.
השכן מרקוס לעתים חיכה תחת אותו חלון שירותים בביתה ובעזרת מוט
שבקצהו וו נמתח בדממה ומשך את בגדיה התחתונים שהיו תלויים על
חבל הכביסה.
מריה אהבה את בגדיה התחתונים ומספר פעמים אף ראתה את מרקוס
בשעת מעשה אך אפשרה לו להמשיך במעשיו כי עצם המחשבה שחפצים אלו
מעוררים בו רגש כלשהו גרמה לה לחייך.
איננה יודעת מהיכן להתחיל את הבוקר שכן זה החלק האהוב עליה מכל
חלקי היום. החלק בו נקבע גורל היום על פי מלבושיה, קרם גופה
ומאכל הבוקר.
מחליטה שהבל פיה נסבל וקורי שנתה נאים לה, צועדת לעבר המטבח
ושולפת ממגרת המטבח העליונה את הסכין הקטן בעל ידית העץ שדואגת
להשחיז כל שבוע ומקלפת תפוח אדום ומבריק.
לאחר הקילוף פוצעת את התפוח האדום לאורכו עד שיוצרת קוביות
קטנות וסימטריות לחלוטין, מניחה אותן בקערת חרס, ויוצקת מעליהן
חצי קופסת יוגורט מהבוקר הקודם וכף דבש מלכות דבורים.
נעמדת עם הקערה בין כפות ידיה מול הטלוויזיה, מציצה בחדשות
הבוקר המדווחות בדרמטיות על תאונת דרכים קטלנית שאירעה אמש.
מחייכת בסיפוק על מספר ההרוגים שלמדו את לקחם ומרגישה את היצר
האלים משתלט בתוך תוכה.
ניגשת אל השידה החומה והעתיקה, מדליקה את הרדיו המנגן לה
מנגינה מוכרת, פזמון קלאסי עם צלילים שקטים שגורמים לה להתפתל
במטבח ולדלג בצעדים קטנים, מין ריקוד אטי משל עצמה. עם כל צעד
צמידי רגליה נוקשים ומרשרשים צליל מתכתי על רגלה הדקיקה.
צליל הצמידים הנוקשים אהוב על מריה. בעזרתו היא נזכרת בסבתה
בעלת צמידי המתכת הרבים  שהרעישו בזמן שנהגה לקרצף בתנועות
נמרצות את כתמי השומן הנוראים שנתפסו בסירים מטיגון הדגים בימי
ראשון בערב.
מריה אז היתה ילדה קטנה, בחיתוליה זוחלת תחת רגלי סבתה ומנסה
לעמוד על שתי רגליה כשנתמכת ברגלה העבה שנחבאת תחת חצאית רבת
שכבות.
ביום הולדתה השני של מריה, עזבה אימה סילביה את הבית. סיפורים
ממכרים ישנים ומחברים של משפחתה העידו שאמה עזבה ונטשה בכעס
יום לאחר לידתה של מריה והיא שומרת לה טינה לנצח על כך שהעלתה
12 ק"ג במהלך תקופת ההיריון.
סילביה הייתה אישה סטרילית ונוקשה. הוריה נהגו להטיף לה ומעולם
לא קיבלה מהם ולו חיבוק אוהב אחד.
סבתה של מריה נהגה לשלוח את סילביה פעמיים במהלך השבוע לחנות
המכולת הקרובה ולקנות סבון מוצק וגושי לרחצה. סילביה חיכתה
בציפייה לרגע בו תשלח אותה אימה אל החנות.
בדרכה חזרה לביתה, כבדרך קבע, נהגה סילביה לחשוף את עטיפת
האלומיניום שעטפה את הסבון עם שיניה החלביות הקטנטנות כנוגסת
בפרי מתוק ועם לשונה הדקיקה החלה ללקק את הסבון ולחפור בו עד
שבפיה חשה טעם מר ומבחיל וקיבתה הפיצה ריחות אקליפטוס.
לבסוף, את יתרת הסבון עטפה בקפידה בניסיון לגרום לו להראות חדש
ושלם, ואכן האמינה שכך נראה.
אימה תהתה תמיד איך הסבון כל כך מעוגל בפינותיו ולח עד שגילתה
שאריות על פיה של סילביה וזיהתה את חולשתה לטעמי הסבון השונים
ולשונה הסקרנית המשתוקקת אליהם.
וכך אמה היכתה אותה פעמיים בשבוע באופן קבוע וסילביה לא הסכימה
לוותר על התענוג הריחני שגילתה.
את הגעגועים לסבתה קטעה דפיקה בדלת, דפיקה מסיבית ורציפה. מריה
כיסתה עצמה עם מפת השולחן הלבנה וניגשה אל הדלת.
היא כיווצה מצחה וגבותיה במבט ספקני וניסתה לזהות במי מדובר.
מיהו האורח שמתדפק על דלתה בבוקר זה ופניו מוכרות לה כל כך.
היא פותחת את הדלת ורואה סוף סוף את פניו בברור. הוא לא היסס
ולו לרגע ועט על גופה המכוסה כטפיל שותה דם. נצמד לצווארה עם
שיניו והחל מנשק ונושך באגרסיביות כל פיסת עור חשופה לעיניו.
בבהלה עזבה מריה את כיסוי גופה והחלה הודפת את האורח האלים
מגופה. גופה נחשף כולו אל מול עיניו והוא הבין את המהלך כרמז
המבקש את גופו והתעלם כליל מגופה המכווץ וזרועותיה ההולמות
בראשו.
מריה ברחה מבין ידיו אל המטבח ושלפה את סכין התפוחים המושחזת.
היא איימה שעוד צעד קטנטן והיא תוקעת את הסכין בגרונו ולאחר
שידמם למוות היא תחתוך שתי אצבעות מידיו ובעזרתן תסתום את
נחירי אפו, כך שגם אם יישאר בו סיכוי חיים קלוש הוא ייחנק ע"י
אצבעותיו.
הוא נעצר במקומו, מלמל משהו על גרביים והביט בה בחשדנות.



# אני קם לעבודה כל יום ב-6 ושלושים בבוקר, לובש עליי את בגדי
העבודה ויוצא לפגוש את טום ברחוב ריאל, שני רחובות מפה. אנחנו
צועדים יחד בערך בשעה 7 בבוקר לכיוון המאפיה של גבריאל לקנות
מאפים ולקחת כמה כוסות קלקר חד פעמיות עם קפה שחור חזק שרק
הריח שלו מעורר אותי בכל בוקר.
בערך בשעה שבע וחצי אנחנו מתייצבים בעבודה. שנינו פועלי בניין
בפרויקט הווילות שבונים בחמש השנים האחרונות בדרום העיר. הכרנו
בעבודת בניין ואנחנו חברים כל כך טובים שהחלטנו שגם בפרויקט
הזה לא ניפרד.
בשביל טום אני אלך עד סוף העולם, ואקריב את כל מה שבידי. הדבר
היחיד ששנינו החלטנו שהוא קו אדום לחברות זו הגברת דה מיל שגרה
כמה רחובות מאיתנו ומהווה לשנינו את החלום הבלתי מושג, כך
ששנינו החלטנו שבמידה וייפול מזל בחלקנו והיא תרצה אחד מאיתנו
עלינו להיות די בוגרים ולא להיפגע או לקנא לחבר שזכה בה.
למען האמת אני מאמין שיש לי קצת יותר סיכוי לכבוש את לבה. אחרי
הכל טום בעל לב זהב אבל נדרשות מספר כוסות וויסקי משובח לראות
את יופיו החיצוני הנסתר לעין. קצה קרקפתו מגיע עד מאה חמישים
ותשעה ס"מ, וזה בזמן שהוא חובש את כובעו, עין שמאל לעתים נודדת
לכיוונים שונים מעינו הימנית בזמן בהייה, והוא מרבה להמטיר
נוזלי פה בזמן דיבור נלהב. אבל בסה"כ הוא חברי הטוב.
לקראת השעה 9 ועשרים דקות אנחנו נוטשים את אתר הבנייה ורצים
למרכז העיר וממתינים בציפייה תחת חלונה של גברת דה מיל. בערך
לקראת השעה תשע וחצי בכל בוקר היא מתעוררת משנתה ומהלכת
במערומיה בביתה. השלב המעניין יותר הוא השלב בו היא מתיישבת על
האסלה וזו הסיבה שאנחנו מחכים תחת חלון האמבטיה.
לפעמים בשעות הלילה אני מגיע לבדי ומשאיר את טום בביתו, כדי
שלא ייקח חלק במעשה הפשע הקטן והערמומי שלי, ובעזרת מוט ארוך
וקולב קשור אליו, אני מסיר מחבל הכביסה של גברת דה מיל חלקי
הלבשה תחתונה, מקרב אותם אל אפי ונושם נשימה עמוקה.
תמיד הם ספוגים ריח של אבקת כביסה מבושמת ועוד כמה שעות ייבוש
מעל עץ אורן צעיר.
במידה ובפריט הלבוש רקומה תחרה בצורה כלשהי, אני נעלם מחלונה
כשהוא בידיי כדי לזכור ממנה זכרונות בתוליים, כמו תחרה, וגם
כדי לשלול את האפשרות שעיני גבר אחר יראו חטא אכזרי כתחתוני
תחרה. במידה ופריט הלבוש נטול תחרה אני משאיר אותו תחת החלון,
שייראה כאילו נשמט מחבלי הכביסה הרשלניים.


# התלבשתי בקפידה. לא בכל יום אני נפגש עם היפה בנשים. לבשתי
גופייה לבנה מכותנה מלאה, ותחתוני מכנסון זהים. מעל כפתרתי
חולצת משבצות מפלנל רך ורכסתי את רוכסן המכנס החדש שקניתי בשוק
השבועי. לרגליי גרבתי גרבי סאטן אדומים, שהשאלתי פעם מרון,
כאלו בטוח שמעולם לא ראתה, כי קראתי שכפות רגליים מטופחות אצל
גבר יכולות להקנות לו מספר נקודות בונוס להתחלה.
יצאתי לכיוון ביתה. הפעם במעמד אחר. לא כשוטה מציצן אלא כבן
זוגה. דפקתי על דלתה שלוש דפיקות עץ, ולבי דפק אחריהן שלוש
דפיקות שריר.
היא פתחה את הדלת ונשענה עליה בידה השמאלית המורמת. מחייכת
חיוך חושף שיניים מצוחצחות ומולבנות, כאלו שלי לעולם לא יהיו,
ומרפרפת בריסיה בנשיות.
היא לבשה שמלה צמודה לגופה ונעלה נעלי עקב גבוהות שגם בלעדיהן
היא גבוהה ממני.
לא נתתי לעצמי לשקוע במחשבות מערערות ביטחון עצמי והחזקתי בידה
המלווה אותה לצאת מפתח ביתה.
התיישבנו בבר חשוך בחלק הצפוני של העיר, וסיפרתי לה על עצמי.
היא לא הרבתה לדבר ורק הנהנה וחייכה חיוך סתמי. דיברתי על
עבודתי כקבלן ומה המיומנויות הדרושות לתפקיד מסובך שכזה.
סיפרתי גם על שמירת בתוליי למיועדת החלומית ועל לבי הבתול
מאהבה אמיתית. שתיתי המון. כוס אחר כוס של מרטיני ולאחריו שתי
כוסות יין אדום, ולהשבת הפיכחות עוד חצי ליטר בירה כהה. היא
שתתה רק וויסקי. את הסוג היקר ביותר בתפריט. פחדתי שלא אוכל
לעמוד בתשלום בסוף הערב. אני אוחז בכוסי ולוגם באיטיות והיא
מרוקנת אותן במהירות ופולטת לאחר כל כוס רעש מחריד מקיבתה
שמעלה את ריחות מאכלי היום.
היא הייתה מאושרת בחברתי ומדי פעם הושיטה יד לעברי בליטוף,
ומהר משכה אותה חזרה, כמתגרה בגורלה.
היא אמרה לי שתווי פניי מיוחדים והפזילה של עיני השמאלית
מתאימה לי וגורמת לה לחייך.
יצאנו מהבר לאחר שלא נדרשתי לשלם כלל. גברת דה מיל נישקה את
בעל הבר נשיקה הגונה בצאתה מהמקום והוא נופף לנו לשלום, אז
פשוט יצאנו.
בדרך הביתה דרכתי בשלולית בוץ תובעני ומצחין שצבעו את גרבי
הסאטן האדומות בחום צואתי, כך שלא הספקתי לחשוף את קסם כפות
רגליי בפניה.
התיישבתי על קצה המדרכה והורדתי אותן מעליי, נעלתי שוב את
נעליי והחלנו שוב לצעוד כשהן בידיי.
היא הציעה לי לכבס אותן באבקת הכביסה החדשנית שלה כך שראיתי
סוג של עניין מצידה במלבושיי האינטימיים.
הגענו לפתח ביתה כשגרביי בידיה, היא פתחה את הדלת ואני ממתין
בציפייה להזמנה. היא נעצרה לפני שנכנסה, הרהרה לרגע, ונפרדה
ממני לשלום בהינף יד וחיוך כשאני שדוד גרביים.
פספסתי את ההזדמנות שלי. והכל בגלל עין פוזלת ושלולית בוץ.


# הכל מסתובב סביבי. שוב הצלחתי לשתות עד שכרון חושים ולשלם
בנשיקה מזויפת.
מה אעשה עם הגרביים המזעזעות שבידיי? זו היתה הצעה מנומסת כדי
לפצות אותו על הגירוש העתידי מביתי. אכבס אותן. מה יכול להיות?
עם יתר ערימת הכביסה האדומה שלי. ומחר אזרוק לו אותן כשימתין
לי תחת חלון השירותים.
הנה, הן נקיות ותלויות לייבוש כראוי, ראשי בוגד בי וכבד מיתר
חלקי גופי, רק עוד כוסית אחת. אני צריכה לישון. מחר יום חדש.


# בדרכי אל מתחת חלונה אני פוגש את טום. אני משקר ואומר שנגמרה
לי חפיסת הסיגריות ואני בדרכי לקנות חדשה. הוא לבוש במיטבו,
נטול גרביים משום מה, ומספר כי חזר מחתונה של בת דודו.
אנחנו נפרדים לשלום וכל אחד ממשיך בדרכו.
אני מגיע תחת חלונה ורואה מרחוק בגד תלוי ומפטף. אני שומע את
טיפות המים הכבדות מתנפצות על סוכך הפלסטיק שתחת חבלי הכביסה,
זה שתמיד מפריע לי להוריד את הבגדים עם המוט הארוך שלי.
כשאני מתקרב אני מבחין שהבגד הנוטף הן גרביי שלי, האדומות
מסאטן.
כנראה שאני לא האובססיבי היחיד מבין שנינו, גברת דה מיל היפה,
גם את תולשת את מלבושיי מהחבל בשעת לילה מאוחרת, חתולה ערמומית
שכמותך.
אני יושב תחת החלון ומתהפנט לצליל הטפטוף, אני נרדם לצלילו.
בבוקר אני מתעורר, ומבין שהעברתי את הלילה תחת חלונה. מביט שוב
על החבל וגרביי עדיין שם. טום מגיע לפתע מבין השיחים.
חיפשתי אותך בכל מקום. לא הגעת לכוס הקפה וגם לא למגרש. אני לא
אומר מילה ומביט על שעון ידי. היא צריכה לצאת כל רגע. אנחנו
מתיישבים זה ליד זה וממתינים לה. הנה היא רוכנת על האסלה
ומחייכת אליי. זהו רמז עבורי. קודם הגרביים ועכשיו החיוך. היא
מזמינה אותי למיטתה בעיניה המכשפות.
טום לפתע מאבד עניין בה. היא סתם משתעשעת בנו, היא לא באמת
רוצה אותנו. הוא מרגיש כנראה את המבטים הנשלחים אליי ולבו
מתמלא קנאה, אז הוא מנסה להרגיע אותי מתשוקתי אליה. אני
מהופנט.
הוא מתעצבן והולך לו חזרה למגרש העבודה.
תשוקה חזקה וחום שורף מתפשטים במכנסיי. כל איבריי מתקשחים
ודמיוני גולש אל בין רגליה.
היא קוראת לי בעיניה המסוחררות שאבוא ואגאל אותה מיסוריי
הבתולים, אני מרגיש את רטיבות גופה על גופי ואת טיפות נשיותה
על לשוני. אני קם על רגליי ורץ אל דלתה.
אני דופק על דלתה בעוצמה, והנה היא יפתי, מחכה לי בציפייה
עטופה מפה לבנה. לובן המפה וטוהרתו מבקש שיכתימו אותו בטיפות
דמה הבתולי.


# מזל שלא נפלתי בין ידיה. מריה דה מיל איננה אישה ענוגה כמו
שחשבתי. היא מזמינה בעיניה, וחייכנית בשפתיה אך מעשיה הם
נבזיים ואכזריים.
אני לא מבין למה היא עשתה זאת. בבוקר שלמחרת חזרתי תחת חלונה
וציפיתי לרון. מצאתי אותו תלוי על חבלי הכביסה לצד גרביו
האדומות כשהוא מחוסר הכרה, ספוג דם ואצבעות ידו המנותקות מכפן
תחובות בנחירי אפו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם סי היימן
תתחתן עם דני
רופ יקראו לה
סירופ?





א.ו מנסה גם


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/11/05 12:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה קים כהן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה