זה הבילבול שמנסה להרוס לי את החיים. אני שוקעת בין קלה להשגה
לבחורה שמתאהבים בה. אני מוצאת את עצמי שוכבת עם בחור שאני
אוהבת, כמו שהוא אהב אותי פעם. זה פשוט נהיה קשה מידי לחשוב.
אז אני מסתכלת לו בעיניים, מחפשת רגש, ואני יודעת שאני לא
יכולה לראות מה הוא חושב ככה. אז אני מתלבשת ויוצאת לעשן. הוא
יוצא אחרי ולוקח לי סיגריה. הוא כבר לא מסתכל עליי, יש משהו
יותר מעניין בטלוויזה. אני מרגישה כמו שקדי מרק אחרי חצי שעה
בתוך מרק עדשים. פעם גם אני הייתי פריכה. היום אני סופגת לעצמי
עיסה חומה. "אני לא יודע מה זה אומר". הוא מדבר איתי בטלפון
אחרי, ואני אומרת לו שלא ינתח את זה יותר מידי ושזה לא אומר
כלום. אני גם אומרת את זה עם דמעות שהוא לא יכול לשמוע. הוא לא
רוצה אותי בחזרה, הוא רוצה אותי בחלקים. הוא זורק לי ימים
טעונים רגשית ואני זורקת עליו שירים שאהבנו לשמוע. אנחנו כמעט
ואף פעם לא מתאומים.  

אוף.

רק אלוהים יכול לעזור לי עכשיו, ואני לא מתכוונת לבקש עזרה.