1. פנים. ביתם של שני האחים. בוקר.

קורי
מייק, אולי תשחק איתי?

מייק
למה לא, לך תתחבא, אני כסר בא לחפש אותך?

קורי
לא, אני רוצה שעכשיו תקום ותשחק איתי

מייק
אוקי, רק תפסיק להיות נודניק

(מתחילים לשחק, ותוך המשחק רבים, נכנס האבא)

אבי
תפסיקו לריב כבר, באמת אתם כמו חתול ועכבר, מתכסחים כל היום,
אי אפשר ככה, תקשיבו לי שניכם

מייק, קורי (יחדיו)
בסדר

(הפסיקו לריב, והשתתקו)

אבי
עוד שלושה ימים חלה השנה החדשה, אני מצטער, אבל השנה לא יהיה
לכם עץ

קורי
למה?

אבי
כי כדי להביא את עץ צריך לנסוע לעיר. את אמכם אני לא אשלח כי
היא עלולה ללכת לאיבוד, לבד אני לא אסע כי אני לא יודע מה
בדיוק לקנות, שנינו לא ניסע כי אני לא רוצה להשאיר אתכם לבד,
אתם עוד תהרגו אחד את השני.

מייק
אני אשמור על קורי, רק תביאו להו את העץ והצעצועים מהעיר

אבי
אתה נותן לי את המילה שלך?

מייק
כן, אני אשמור עליו בארבע עיניים

אבי
בסדר, אני מסכים. תראה, אנחנו נעדר שלושה ימים ונחזור ב-31.12
בשמונה בערב, תתנהגו טוב, אתה תהיה בשבילו במקום אבא.

מייק
בסדר

(ההורים התארגנו לנסיעה, רתמו את הסוס למזחלה והתכוננו לנסוע,
האמא אמרה):

מלכה
בנים תקשיבו, הכנתי שלושה ארוחות לשלושת הימים, מייק, תדאג
לקורי.

מייק
בסדר אימא

(שניהם נסעו)

2. פנים. ביתם של האחים. ערב

( כעבור יומיים)
קןרי
מייק, בוא תשחק איתי

מייק
הבטחתי לאבא שלא נריב כשהם אינם

קורי
לא נריב, אני מבטיח לך

מייק
כן בטח, כל הריבים שלנו מתחילים מזה שאתה מבקש שאני אשחק איתך

קורי
נו בבקשה

מייק
תניח לי לנפשי, אתה לא רואה שאני קורא את הספר

קורי
נו בבקשה, משעמם לי

(אחרי כמה נדנודים מצד קורי, פקעה סבלונותו של מייק, הוא קם
מכסאו, תפס את קורי בעורפו ואמר):

מייק
תניח לי לנפשי!

(הוציא את קורי החוצה ונעל את הדלת)

מייק (לעצמו)
אני אקרא עוד כמה שורות ואכניס אותו

(מייק שקע בספר ושכח מאחיו לגמרי, כשנזכר היה כבר רבע לשמונה,
בפאניקה הוא זעק):


מייק
מה עשיתי?! אחי המסכן שם בחוץ, בחושך, הוא בטח קופא מקור

(מייק יצא החוצה, והחל לקרוא לאחיו)

מייק
קורי איפה אתה? אני מבקש ממך סליחה, בבקשה תענה לי

(אין כל תשובה. מייק חזר הביתה. באות רגע נשמו פעמוני המזחלה
יותר ויותר קרוב, עד שהמזחלה הגיע עד פתח הבית, מלכה ראתה את
מייק בחוץ בלי מעיל, ושאלה):

מלכה
מייק, מה אתה עושה בחוץ בלי מעיל?

אבי
איפה קורי?

(מייק שתק)

אבי
איפה קורי?

(מייק פרץ בבכי, אביו תפס אותו בידו והוביל אותו הביתה, מלכה
הלכה אחריהם בשתיקה ומייק סיפר להם את כל מה שקרה. אביו אמר
בשקט):

אבי
תלבש את המעיל, וצא, ואל תעז לחזור בלי אחיך

מלכה (שואלת בבכי)
מה אנחנו נישאר בלי ילדים בכלל

(אבי לא ענה, מייק לבש מעיל, לקח את הפנס ויצא מהבית)

3. חוץ. יער, לילה.

(מייק רץ בכל היער וקרא בכל הכוח לאחיו, באומרו)

מייק
קורי, בבקשה תענה לי! אני יותר לא אריב איתך, אני נשבע, רק
תענה לי בבקשה!

(עדיין אין תשובה, מייק רץ כל הלילה עד שהגיע לחלקת אדמה איפה
שכל העצים והאדמה היו קפואים ושקופים כקרח)

4. חוץ. בוקר. היער הקפוא.

מייק
אם כל-כך קר כאן, למה לא קר לי?

ליאור
וידאתי שבינתיים לא יהיה לך קר

(מייק הסתובב לאחור וראה זקן גבוה עומד מאחוריו עם מעיל
ומגפיים לבנים כמו השלג. הוא חזר על דבריו כאילו קרא אותם
מהדף)

ליאור
וידאתי שבינתיים לא יהיה לך קר. אתה יודע מי אני?

מייק
אתה כמו סבא חורף?

ליאור
מה פתאום! סבא חורף הוא בני, אני סילקתי אותו כי הוא יותר מדי
נדיב. אני סבא-רבה חורף וזה משהו אחר לגמרי ידידי, בוא אחרי.

מייק
לאן אנחנו הולכים?

ליאור
אתה עוד תראה

5. פנים. ארמון הקרח. צהריים.

(ליאור ומייק הגיעו לגבעה לגבעה קטנה, ליאור הוציא מפתח ופתח
את הדלת שבתוך הגבעה)

ליאור
כנס!

מייק
אבל אני לא יכול, אני חייב למצוא את אחי

ליאור
אחיך פה, בוא אחרי

מייק
תחזיר לי בבקשה את אחי, הורינו מחכים לנו


(ליאור שתק. הם נכנסו לגבעה, ומייק מצא את עצמו באולם ענק
וקפוא. מעל כל דלת לאולם שונה התנוסס מספר)

ליאור
בארמון שלי ארבעים ותשעה אולמות כאלה.
אחיך באולם מספר ארבעים ותשע
בוא אחרי!

(הם הלכו לאורך המסדרון עד שהגיעו לאולם שמספרו עשרים וחמש,
באמצע האולם עמד תנור, מייק שמח כי מאוד רצה להתחמם, אך מהר
מאוד גילה שהלהבות בתוך התנור קפואים. ליאור התיישב על הספסל
ואמר)

ליאור
בוא תישב איתי על הספסל, נקפא קצת

(אחרי שאצבעותיו של ליאור נהיו קפואות, הוא שב ופנה למייק)

ליאור
עכשיו אני אתפנה לשיחה איתך, אתה חייב להקשיב לי טוב טוב,
הבנת?

מייק
בסדר

ליאור
אתה סילקת את אחיך, לקור העז. כשאמרת שיניח לך לנפשך. אני אוהב
את מה שעשית. אתה אוהב שלווה כמוני. אתה תישאר פה לנצח

מייק (בבכי)
אבל אני חייב למצוא את אחי, ומחכים לני בבית

ליאור
כבר אמרתי לך שאחיך פה. עכשיו תפסיק לבכות ותקשיב טוב, אתה
תשאר כאן לנצח, ואם לא תציית לי, אני אקפיא אותך

(הוא הצביע לעבר מייק עם אצבע קפואה, והתכונן להקפיא אותו,
מייק צעק)

מייק
טוב בסדר, רק אל תפגע בי

ליאור
ככה יותר טוב. אתה תישאר פה, אני תכך חוזר

(ליאור הביא איתו שקית ושפך את תוכנה לפני מייק. בשקית היו
סנאים, ארנבים וציפורים)

ליאור
אפילו בחורף היצורים האלה לא נותנים ליער שלווה, מצייצים,
צווחים ומפריעים ליער

מייק (עם דמעות בעיניים)
ה...הם מתים?

ליאור
עדיין לא, רק היממתי אותם קלות, צריך להחזיק אותם מול התנור עד
שלא יהפכו להיות קפואים ושקופים. גש מיד לעבודה.

מייק
אני אברח!

ליאור
אתה לא תברח לשום מקום. אחיך כלוא באולם מספר ארבעים ותשע, זה
מה שיחזיק אותך כאן, ואח"כ אתה עוד תתרגל אלי. עכשיו, גש
לעבודה.

(בלית ברירה מייק לקח ציפור מהרצפה ועם מחנק בגרון ודמעות
בעיניים החזיק אותה מול התנור עד שנהפכה לקפואה ושקופה)

ליאור
טוב מאוד, זאתי מוכנה, תמשיך בעבודה. לא קפאו לך הידיים?

מייק
לא

ליאור
טוב מאוד. זה אני וודאתי שלא יהיה לך קר, אך תזכור, אם לא
תציית לי, אקפיא אותך. תשב פה אני עוד מעט חוזר

(כעבור חצי שעה חזר ליאור עם שק ריק, ואמר)

ליאור
הגיע זמן לישון

(ליאור הצביע על מיטה קפואה בקצה השני של האולם)

6. פנים. ארמון הקרח. בוקר.

ליאור
לך למחסן ותביא את ארוחת הבוקר מספר אחת, היא נמצאת על מדף
מספר 9

(המגש, הקציצות, התה והלחם הכל היה קפוא, והיה צריך לכרסם את
שה או ללקק כמו גלידה)

ליאור
אני הולך לעבודה. אתה יכול לשוטט בכל חדרי הארמון ואפילו לצאת
ממנו, להתראות תלמידי הצעיר

(מייק התחיל לרוץ לעבר אולם ארבעים ותשע, הוא רץ ומעד וקרא
לאחיו, אך רק הד ענה לו. הוא הגיע לאולם ארבעים ותשע, החל
להלום בדלת ולצעוק בבכי)

מייק
קורי, באתי להציל אותך, אתה שם?

(אתה שם? חזר אחריו ההד. הוא חזר בשקט לאולם עשרים וחמש,
ובאותו הזמן חזר ליאור. אחרי ארוחת צהריים קפואה, מייק המשיך
להחזיק את החיות המסכנות מול התנור עד שהם יהיו קפואים
ושקופים. בך נמשך ימים אחדים, ומייק חשב רק על דבר אחד, איך
לפתוח את דלת האולם ה-ארבעים ותשע)

7. פנים. ארמון הקרח. בוקר.

(פתאום מייק התחיל לרקד מול התנור ולחייך לעצמו, הוא נזכר שיש
לו גפרורים שאביו נתן לו לפני שנסע לעיר)

ליאור
מה קרה לך? מה אתה כזה שמח?

(מייק לא ענה, רק המשיך ולקפץ ואמר לעצמו)

מייק
כמובן, הגפרורים!

ליאור
שב תירגע, ותמשיך בעבודה. לא טעיתי לגביך ידידי הצעיר. "תניח
לי לנפשי" איזו מילים אדירות. בעזרת המילים האלה אנשים תמיד
דנים את אחיהם למוות. "תניח לי לנפשי" איזה מילים אדירות.
מילים אלו עוד יביאו שלווה ושלום לעולם. אח איזה שקט. איזה טוב
היה לחיות אז בעולם לבן וקפוא! הייתי אז צעיר ומלא כוח, לאן
נעלמו כל החברים שלי: ממותות ענקיות ושלוות? איך אהבתי לשוחח
איתם!

(כל פעם שליאור היה הולך לעבוד, מייק רץ החוצה ואסף עצים
למדורה ומבעיר את המדורה ליד דלת האולם הארבעים ותשע, גם את
החיות המסכנות היה מחביא בתוך השרוול כך שליאור לא ראה והיה
מחמם אותן מול המדורה)

8. פנים. ארמון הקרח. בוקר.

(ליאור הלך לעבודה, מייק הבעיר את האש לפני הדלת של האולם
הארבעים ותשע, והחזיק מול האש את הציפור שהציל מלהבות
הקפואות)

מייק (בבכי של אושר)
שלום! (אמר לציפור) אנחנו עוד נראה מי ינצח.

(כעבור שבועיים, כשהוא שיחרר הרבה חיות מציפורני הלהבות
הקפואות, בנה להם בתים בפינות האולם. אך פעם אחת כשהוא ישב מול
המדורה חבריו החיות לא יצאו מבתיהם. פתאום הוא הרגיש יד קרה
אוחזת בכתפו וקול מתכתי של ליאור אומר)

ליאור
עם עוד פעם תתפס, אני אקפיא אותך!

(ליאור תפס את מייק בעורפו וגרר אותו לאולם עשרים וחמש, והשאיר
אותו שם. מייק התחיל לבכות, בכה כל היום, ובלילה נרדם מרוב
צער)

9. פנים. ארמון הקרח. לילה.

(בלילה הוא פתאום הרגיש יד פרוותתית מתופפת על לחיו, מייק פקח
את עיניו וראה לפהיו את חבריו החיות. שבעה סנאים הסתערו על
ליאור הישן והוציאו מכיסו מפתחות, מייק לקח את המפתחות ורץ
לכבר אולם ארבעים ותשע וחבריו החיות אחריו. כשהגיע מייק אל
אולם ארבעים תשע, ראה שאין מנעול על הדלת, מייק המיואש פרץ
בבכי)

מייק
מה אני אעשה עכשיו? אין חור מנעול. איך אני אפתח את הדלת?

(הציפורים שמעו את בכיו והבינו מה צריך לעשות. אחת מהציפורים
עטה על הדלת, החלה ללכת על הדלת, מצאה את חור המנעול וקראה
לשאר הציפורים והם התחילו לדפוק על הדלת עם הקלובים שלהם, עד
שהדיסקית שחסמה את חור המנול נפלה והתנפצה. מייק למשמע הרעש
התעושש מהבכי, חיוך התפרש על פניו, הוא חיבק את הציפורים
ואמר)

מייק
תודה לכן חברותי!

(מייק הכנים את המפתח לחור המנעול, והדלת סוף-סוף נפתחה. מייק
הרועד נכנס לאולם האחרון של ארמון הקרח, על הרצפה הין מונחות
ערמות של חיות קפואות ושקופות, באמצע האולם עמד שולחן ועליו
קורי הקפוא והשקוף. מייק ניגש לשולחן ובבכי אמר)

מייק
נברח, בבקשה נברח! אימא מחכה, מהר נברח הביתה!

(מייק לא חיכה לתשובה, תפס את אחיו הקפוא בידיים ורץ איתו לאט
אל מחוץ הארמון, וחבריו החיות רצים לידו. בעוד שהם רצים, הם
שמעו את ליאור צועק אחריכם)

ליאור
מייק, חזור הנה!

(נהיה קר, הרגליים והידיים של מייק התחילו לקפוא)

ליאור
מיקק, תעצור!

(מייק נעצר מרוב הקור. כל הציפורים נדבקו לגופו של מייק כדי
לחממו, מייק התעשת והמשיך לרוץ, כשהוא שומר על קורי שלא יפול.
ליאור התקרב ומייק לא העז לרות מהר יותר כדי לא ליפול. באותו
הארנבים החליטו להתגלגל מתחת לרגליו של ליאור כדי למנוע ממנו
להשיג את מייק, מייק היה כבר רחוק. ליאור פרץ בבכי מרוב כעס,
והפרחים התחילו לפרוח, והמים החלו לזרום, הגיע האביב. מייק שרץ
כל-כך מהר שקורי נפל, אל הוא לא התרבק מפני שהוא כבר החל
להינמס. כאשר קורי התעורר היא שאל)

קורי
מייק, זה אתה? מה השעה?

(מרוב שמחה מייק לא ידע מה לעשוק הוא חיבק את קורי חיבוק חזק
ועזר לו לקום. בינתיים אבי ומלכה ישבו שקטים ליד החלון, לאבי
היה אותו צבט עצוב וזועף כמו שהיה לו בערב שציווה על מייק ללכת
לחפש את קורי)

מלכה
איך שהציפורים מצייצות היום

אבי
שמחים שהאביב הגיע

מלכה
הסנאים מקפצים מעץ לעץ

אבי
גם הם שמחים לבוא האביב

מלכה
אתה שומע?!

אבי
לא, מה קרב?

מלכה
מישהו בא הנה!

אבי
לא! (אמר האב בעצב) גם לי היה נדמה כל החורף שתחת החלון השלג
חורק מתחת לרגליים.
אפ אחד לא בא אלינו

מלכה
מייק, קורי, ילדים שלי!

(אבי יצא בעקבות מלכה, והם ראו את מייק ואת קורי רצים אליהם
אוחזים ידים. אבי ומלכה מיהרו אל הילדים וחיבקו אותם חזק,
וארבעתם נכנסו הביתה).