אור היה הילד הכי יפה בעולם, אבל ככול שהיופי היה גדול כך מוחו
היה קטן.
לאנשים לא היה אכפת עם הוא טיפש ושטחי כמו קיר הם התאהבו רק
בגלל היופי שלו. כל אחד רצה אותו לעצמו כאילו הוא מין חפץ כזה
מדהים ונדיר שכל אחד רוצה אותו, כל הבנות והבנים הסתובבו סביבו
רק כדי להראות לכולם שהחבר שלהם הכי יפה בעולם.
הוא דווקא לא אהב את זה, הוא רצה שיניחו לו ואף פעם לא הבין מה
כל כך יפה אצלו? כי כשהו הסתכל במראה הוא ראה רק ילד חיוור,
רזה ודק כמו נייר. ואצל כל מי שהסתובב איתו הוא ראה רק צבעים,
צבעים שכל הזמן מתחלפים להם בין אדם לאדם.
הייתכן שהאדם הכי טיפש בעולם ראה רק את האמת אצל אנשים? |
