השמש הזאת! הכל בגלל השמש! מכת המציאות, מכה בעינייך, מעירה
אותך משנתך... טוב, מישהו היה צריך לעשות זאת, לא?
מכל חלום צריך להתעורר, מכל בריחה צריך לחדול, כל שקר יתגלה
בסופו של דבר אז כדאי להפסיק כשעוד אפשר...
שמש... השמש שברה אותך, תפסה, ניערה אותך, הפילה אותך, זרקה
אותך מכנפי החלום והדמיון הלוקחים אותך הרחק מפה... מבריחים
אותך...
היה לך חלום מושלם, נכון? היית מישהי, היית נאהבת, היה לך
מישהו שיכולת לסמוך עליו, להיות איתו, לחשוב עליו... נכון?
מישהו שיעורר בך רגשות שלא היו... מישהו שיתן לך אהבה, נכון?
שיגרום לך להרגיש אולי גם קצת סקסית, בוגרת, הא? רצית אותו...
וכמו בחלום טוב, הוא רצה אותך אפילו יותר...
אבל השמש... השמש הארורה הזאת, באה מוקדם מדי... הזכירה לך שזה
חלום בעצם, ואת ראית על פניו שהוא גם יודע... שניכם ידעתם
פתאום... פתאום גילית שידעתם כל הזמן שסופו של חלום הוא
להסתיים באכזריות על ידי המציאות.
בכית, ילדה שלו... בכית לו... כל כך כאבת... מלמלת, קשקשת,
תירצת, ברחת, חזרת, נעלמת, נעלם לך, ושבתם, ושוב, והתבלבלת,
ובכית, וצעקת על עצמך, 'די!!! תסתמי!!! תסתירי הכל!!! מגלים
אותך!!! יגלו אותך בסוף... ילדה טיפשה!!!'
הוא ראה מה עובר עליך... אבל הוא לא רצה לעזוב... הוא לא רצה
לראות את השמש ולהסתנוור, הוא לא רצה להתעורר, לא רצה לעזוב
אותך... חלום יפה, חלום מדהים שלו... ובמציאות - אגואיסט מושתן
שכמוהו! כמה סבל הוא גרם לך... כמה אני שונא אותו...
את מסתנוורת, ממצמצת... ומתייפחת בשקט לתוך הכרית, שפעם בחלום
הוא הניח עליה ראשו, פעם הוא היה שם איתך... 'רק תבכי בשקט,
טוב? שלא ישמעו אותך... לא עכשיו, כשהכל נגמר...'
את יודעת שהוא עוד שם; לא איתך יותר, לא איתך אף פעם, אל תדברי
איתו... זה יכאב, אל תבכי יותר מדי, אל תרמזי, אל תדברי...
תשתקי... שלא יגלו... 'שמש, תמותי! למה הערת אותי למציאות רעה
כל כך?! שמש, תמותי! מה עשיתי לך?!'
תתבגרי ילדה... תתעוררי לעולם יבש, לא צבעוני כמו שהיה לך,
אפור ושחור, ולבן... ואולי גם קצת אדום אם תחפשי טוב...
תתעוררי לעולם רע, עם אנשים רעים... תתעוררי לעולם ציני
וסרקסטי...
נו? אני עומד פה ומחכה!
'אה... בוקר טוב ציניות...'
ילדה טובה!
ושוב דמעה במורד לחייה של אהובתי... אני מכיר אותך, את לא
מבינה?! המציאות לאחת כמוך היא מוות; הורגת את מי שאת, את
הילדה, את התמימות, את הרצון לאהבה, את האושר ושמחת החיים...
'בוקר טוב סרקזם...'
ששש... אל תבכי... אני שלחתי את השמש... רציתי אותך לצידי...
אהבה היא אנוכית... אבל את מיוחדת... אני צריך אותך לצידי...
לצד המציאות, לצד המוות...
מצטער... אבל לפחות נתתי לך לחוות חלום מתוק... ששש... די...
יפה שלי...

"אל תגלו...!"