אני אוהבת לילות במדבר
כשהירח שט, שוטף באור את האדמה
החיות משוטטות, תרות אחר טרף.
תנים וצבועים מקיפים איילה
נושכים פה, נוהמים שם
יוצאים עם פרסים ראשוניים
קצת פרווה, קצת דם.
אני מסתכלת על הפנים המשולהבים
מלאי תאוות חיים
וגאה במורשתם, ביכולת הפיזית
בשרירים הבולטים מתחת לפרווה המבריקה.
עיניהם מתמקדות, האישונים מתכווצים
מכות הטרפים חדות יותר
הנשיכות הן לבטן הרכה, לצוואר הרגיש.
אני כל כך גאה להיות חלק מאחיי ואחיותיי
עד שאני לא שומעת ולא רואה
ובמבט אחרון במן אשליית אור של הירח
אני רואה השתקפות
ואני מגלה
שאני האיילה