איש יקר לוחש לי סודות רשעים באוזן
סודות רשעים, קלים ומתוקים כמו תופינים.
אני נוגסת בהם בתאווה
מסתכלת בתוכן
אדומים כמו רימון, מלאי דם סמיך כדבש.
סודות נפלאים, מטורפים.
האיש היקר הזה
יום אחד הוא יעזוב אותי
ללחוש סודותיו הנפלאים למישהו אחר
אבל עד אני כבר אנבול.
הוא לא יעזוב האיש היקר
עד שלא ישאר ממני דבר
דבר מלבד קולו המהפנט
מהדהד בחללים הרבים שבתוכי
כמו מואזין במסגד,כמו פעמון בכנסייה ישנה
עד שהענבל יתרסק, עד שהמבנה יתמוטט
עד שהאבק יתיישב.
ואז קולו ימוג
וממני
לא ישאר עוד דבר
איזה איש יקר