להשתולל על אדמת הכפר.
ללמוד לקפוץ, להתגלגל,
שום תחושה של עתיד או עבר.
לחפש כיוון לבד.
ללא דרך, ללא שביל,
ללא מישהו לאחוז בו את היד.

זריחת עינייך מככבת בשקיעת מוחי.
רק לעלות על הרכבת, לנסוע לשקט,
אי שם, באין סופי.
לחייך -
לאהוב.
לגעת בלדעת ולעזוב.
לטפס גבוה, לרחף.
מקום בו אפשר ללכת לישון
אם אתה מרגיש קצת עייף.

ים של נחלים זורמים בליבי,
כשאני רק מזכיר שם את שמך.
וויברציות שמשנות, מזיזות ברגע הרים
כשאני מרגיש את ליבי וליבך.

אינדוודואליות ההבנה תוקפת
לא אוותר, אחזיר לבד מלחמה.
מהות השטות שותקת
כשאת עפה לך,
מעל לאדמה.

לא כל הניצנים פורחים,
לא כל הפורחים רואים כוכבים.
לא כל רואי הכוכבים,
רואים את אור נשמתך.
אבל יש ניצן,
ובו הרבה עז
שיודע שיום אחד הוא יפרח.
הוא יודע שיום אחד,
הוא עוד יראה כוכבים.
הוא עוד ילטף את כולך,
וישמח.