יש הרבה סוגי מיתות.

מוות בטרם עת:
מסוכך על עצמו בגלימת בכיות אוהביו
ומסתחרר  עם עצמו, סחרור מחשבות הבוסר,
ומבריג עצמו השמימה אל מקומו.


מוות בזמנו:
מניף את גלימת חייו מעבר,
מתנשא בידיעתו את המוות
למול אהוביו הבוכים את עצמם לחיים,
ועף בעדנה, מנופף בכנפי המטפיזיקה של החיים, השמיימה,
מחייך,
ומוצא את מקומו.

מוות בכוונה תחילה:
חולם חלום על כנפיים שמבריגות עצמן השמיימה,
והוא עוד תוהה אם מותר לו ,עכשיו , למצוא את מקומו .
נבוך מול מותו ,
מתנצל,
אבל לא באמת,
רק סקרן.


ויש מתים שעוזבים את הכל באנחת רווחה.
מוכנים, מתמסרים ועונים לכל שאלה.
אלו אותם מרובי הילדים שהשאירו נכסים מאחור,
ולא רוצים שאף אחד אותם יותר יזכור.
 
ויש מתים ששולחים כנפייהם השמיימה
ואת עיניהם למטה,
לראות אם זוכרים,
לראות אם קוראים ,
לראות אם  הם יפים במותם,
ובגיחוך עצמי ומכוון ,מוצאים את מקומם.
 

לזכר דליה רביקוביץ'  שלא הכרתיה אך הרגשתיה  בדרכי.