|
כן
תנעלי אותי בתוך הארון עמוק עמוק
לפני שהאבא מגיע
אני מניח שאורחים לא נכנסים הרבה דרך החלון
תמיד חשבתי שדלתות הם לאנשים משעממים ושגרתיים
אני לא כזה
אבל בטח כבר תפסת את הספונטניות שלי מזמן
אולי באותו יום שהכל התחיל?
כשהיינו רומיאו ויוליה
איך שנגעתי
ואיך שהתאהבת בי
מההבטחות הכל כך מזויפות או מהפרחים הכל כך יפים?
סליחה.
רגע של מרמור עצמי
זה תמיד בא עם הלחץ האטומי
איך ציפית שאני ארגיש
לא ידעתי שהמשפחה שלך כל כך שמרנית...
הכל בא לי בבום כזה
ועכשיו
כאילו מצמידים לי אקדח לרקה
כאילו שהדמיון אמיתי יותר מהמציאות
הכל מתעמעם
האוויר בארון חונק אותי
החלטתי לצאת החוצה ולספור את השניות
עד שאבא שלך
יתפוס אותי
יצמיד את האקדח לרקה המזדיינת
ויירה
אחרי הכל
לא ידעתי שהמשפחה שלך כל כך שמרנית... |
|
|
אפשר להשיג הרבה
יותר עם חיוך
ואקדח ואשר עם
חיוך בלבד
(אל קאפונה- איש
עם חיוך והרבה
אקדחים) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.