אנחנו אוהבים נאציזם. אולי זה נראה לנו כאילו הנאציזם שייך
לאוכלוסיה של בלונדינים מגודלים שמדברים במבטא סקנדינבי או
ספונים במרתפי בירה בווארים,אבל האמת היא שגם גדולי הניאו
נאצים בארצות הברית שמחזיקים כל מיני דגלים וסמלי גולגלות
ומקפידים ללכת פעם בשנה לכנס מיליטנטי או לטקס שריפת ספרים לא
עוסקים בזה בכפייתיות אנאלית כמונו.
הלאום הישראלי עוסק בנאציזם 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע כל
השנה. הדתיים מאשימים את הממשלה, החילוניים מאשימים את הדתיים,
השלטונות מאשימים את העם, נשות ווץ' את החיילים במחסום וככה
זה. אדם לאדם גרמן.
אז בואו פשוט נקבל את זה. כולנו נאצים נלהבים. נכון, אמנם לא
זרקנו אף אחד לתאי הגז עדיין, אבל עובדה זו לא מונעת מאיתנו
להאשים אחד את השני בהשתוות לצורר הממוצע.
ולכן, אני ורנר בק לא מתבייש להודות בכך שאני כזה. אני אולי לא
שורף בתי כנסת, אבל זה לא מונע ממני לצחוק מבדיחות שואה,
להשוות את צה"ל ל-אס אס (וסביר להניח שכל מי שהיה בו שלוש שנים
עשה את זה לפחות פעמיים במהלך השירות) ובכלל, לקרוא לאנשים
שאני מכיר או לא היינריך, ולהגיד שכל מי שאני לא אוהב הוא צאצא
למשפחה גרמנית לותרנית. וכמוני כולם.
הרי זה מותר לנו.
אנחנו יהודים.