נולה אדאמס / חיוכים |
מצאת את הזמן לשבת,
לשתוק,
לחייך רק לאלו שהצליחו
לקבל את החיוך שלך.
לשלוב את חייך בשלהם.
עטופה בקפלי קטיפה
מבליטה את העור שלך,
כמעט ומוחה דמעותייך.
ואי אפשר למחות
את שכבר לא שם
ולא בכית
ולא נבלת.
לא שיקרתי...
באמת אהבתי לשמוע
אותך מחייכת.
באמת כאב לי,
שאת מחייכת קצת פחות
עכשיו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|