אני שוכבת על החול החם של סיני וחושבת שבא לי שוקו קר. איך שבא
לי שוקו אבל איפה אני מוצאת פה שוקו? איפה?
השמש מטגנת לי את הבטן והרגליים ואיזה מזל ששמתי כובע על
הפנים. חם לי נורא והדיסק של אבטיפוס נגמר מזמן אבל אין לי כוח
לקום להחליף.
מאיפשהו אני שומעת את מה קשור מנסים לשכנע אותי ש"אני שר מהלב"
ואני קונה את זה. למי יש כוח להתווכח בכזה חום ועוד עם מישהו
שמכניס את שלמה גרוניך וסמיר שוקרי באותו שיר בלי להרים גבה.
אני לא זוכרת כמה זמן אני כבר שוכבת ככה על החוף, בטח נרדמתי
מתישהו כי אני לא זוכרת ששמעתי את "לילה אהבה" וזה שיר שאני
אוהבת, אז בטוח הייתי זוכרת.
העברתי לשון על השפתיים ונזכרתי שבא לי שוקו. מה זה בא לי,
בטירוף. אני אוהבת רק שוקו של יטבתה כי יש לו תמיד טעם טוב כזה
וריח נעים והוא מייד נותן לי הרגשה נוסטלגית שמתפשטת בכל הגוף.
היום יש כל מיני דברים כמו מוקה או שוקו וניל או שוקו חרובים
אבל אני בכלל לא מתקרבת אליהם. זה לא בגלל שאני מיושנת או לא
פתוחה לחידושים, פשוט באוכל ושתייה אני לא מתפשרת.
דמיינתי את כל הפרסומות של יטבתה עם הבחור המצחיק ההוא וניסיתי
לצייר מפה בראש אל יטבתה מכאן. הנגב קרוב לסיני וחוש הניווט
שלי בכלל לא כזה גרוע כמו שנראה לי כשאני נעמדת באמצע תל-אביב
ולא יודעת באיזו פנייה לבחור. בכלל, תמיד יש לי בעיה לבחור.
אני יודעת שזה לא טוב, אבל לא בא לי לשלם 300 שקל בשבוע כדי
שמישהו יגיד לי את זה. אני אומרת את זה לעצמי מספיק בחינם.
תמיד כשאני צריכה לבחור בין דברים גדולים אני מזכירה לעצמי
שאני צריכה לסמוך על האינטואיציה שלי אבל בסוף אוכלת את הלב כי
לא סמכתי. אולי אני סנילית ושוכחת מזה כל פעם מחדש.
לפני כמה זמן התלבטתי אם לקנות חצאית בצבע בורדו או חצאית בצבע
סגול והמוכר אפילו עשה עץ או פלי בשבילי ויצאה הסגולה ואני כבר
רציתי לקנות את שתיהן אבל בסוף הלכתי על הבורדו כי בדיוק שמעתי
מישהו אומר חצילים ואני לא הכי אוהבת אותם ואין ירק בצבע
בורדו, אז זה בסדר. החצאית דווקא יפה, מבד נעים כזה והיא גם
מגיעה לי מתחת לברכיים כמו שאני אוהבת למרות שאני יותר מעדיפה
מכנסיים. איילת מטורפת על מכנסיים והיא אפילו הביאה לכאן
ג'ינס. לא הבנתי מי מביא ג'ינס לסיני ואולי בגלל זה היא אימצה
את הבוקסר עם התלתנים של עידו. ניר עשה צחוק מהבוקסר הזה כל
הזמן ואפילו צייר לעצמו תלתן על כף היד ואני צחקתי עליו כשלא
הצליח להוריד את הציור במים. המים כאן לא טובים. זאת אומרת
המים של הים כן, אפילו שאני בכלל לא אוהבת מים של ים כי הם
מלוחים. אני מדברת על המים מהברזים או של המקלחת לדוגמא. הפה
שלי תמיד סגור כדי שלא ייכנסו לי מים וזה קשה לי, אני רגילה
לשתות קצת מים מהדוש אבל כולם אמרו לי שאסור כאן כי המים לא
טובים לשתייה, אפילו לא לצחצוח שיניים. ואני, מה איכפת לי, לא
טוב אז לא טוב. רק חסר לי להיות חולה כאן. הדבר הכי רפואי שיש
כאן זה ריזלות, ואותן חבל לבזבז.
מה שלא חבל לבזבז בסיני זה גפרורים וגרגירי חומוס. החול
וגרגירי החומוס בתחרות מי אינסופי יותר, ומה שבטוח זה
שהגרגירים טעימים יותר. למדתי כאן לאהוב את החומוס מחדש והכי
נחמד לי זה לשבת על צלחת חומוס טובה ואז לרשום אותה בהקפה
ולדעת שאשלם על הכל אח"כ במרוכז בלי לדאוג כל הזמן לקחת את
הארנק איתי ולא לאבד אותו.
מישהו הפסיק להשמיע את "אני שר מהלב" בלי הפסקה ועבר ל"מכה
אפורה". הזכרתי לעצמי לברר מאיפה זה בכלל מגיע ואם כבר זה, אז
גם למצוא את האלוורה שלי. זה לא ממש קשור, אבל כנראה שזה מה
שיציל אותי משריפה מוחלטת. מזל שאני על הגב, כי הבטן שלי נשרפת
הרבה פחות מהגב שבטח יש בו קולטני שמש מיוחדים אחרת אין לזה
הסבר.

ניר נשכב לידי על החול ושאל אם אני ערה אז עשיתי תנועת כן קטנה
כזו עם הראש ונפל לי הכובע והשפריץ לי קצת חול על האף. גירד לי
נורא אבל לא היה לי כוח להרים את היד ולבקש מניר שיגרד לי גדול
עליי כרגע אז עיקמתי את האף לכל מיני כיוונים וחשבתי איזה
מצוין זה יהיה אם מישהו ישפוך לי עכשיו שוקו על הפנים וככה גם
יינקה לי את החול וגם אשתה שוקו. חוץ מזה, שמעתי פעם ששוקו טוב
נגד קמטים.

סיני, 27/8/05