ענבל עופר / הזיה |
לפעמים כשחשוך, לפעמים כשבודד
ולפעמים פשוט כשאני רואה אותך חולם
אז אני יושבת פה, לרגלי המיטה
מקופלת מפחד בדממה שלך
אולי אתה הכי קרוב אליי
אתה הכי גורם לי לחייך
ולאן אני מתקדמת מכאן?
אולי אליך אולי אליי
הרי אנחנו כל כך דומים!
אני לא רואה, אבל אתה תמיד אומר
ואני מסונוורת תחת כישוף
אז מה אני בעצם יודעת?
אתה טוען שאני הזיה
של שנים שנסחפה, אבוד בשמיים,
כשכבר הרגשתי בחיבור אתה חייב להתהפך
תמשיך לחייך, תחזור לישון!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|