מעולם לא חדלתי לגסוס
גם בימים שחדר אור
הייתי עסוקה בגסיסה
במוות תמידי
אובססיבי
מגורה
מכאב עמוק

ידעתי שזה כמו ללכת בלי להיפרד
ונגעתי
הוא חייך אליי
כפי שתמיד רציתי שיחייכו אליי
אמרתי לו: "תעשה לי את המוות"
וצחקנו
עד דמעות.

דחיתי את הקץ
אבל לא את הידיעה
שיום אחד זה ישיג אותי
ייאלץ אותי להרפות
קלישאה
שממילא
כבר הבנתי

בכינו
כמו ילדים
ואז הוא עצם את עיניי
וביקשתי: "תעשה אתי אהבה
אני רוצה למות מאושרת"
והוא החל לגסוס בתוכי
מציף אותי שלווה
כמו שתמיד חלמתי
"עכשיו" אמרתי
"עכשיו"
אני רוצה למות
...
חיים שלמים.

("יש בי הרבה חולשה, אנשים מתפלאים איך זה קורה למשוררת
כמוני, אבל אין שום קשר בין כוח חיות לבין כוח השירה"

"בנובמבר יש לי יום הולדת, והשנה היתה לי הרגשה שאני לא רוצה
להגיע ליום הולדת הבא שלי. כי לא שמחתי שנולדתי. אני חייתי עם
כמות כזאת של כאב, וחשבתי שאולי באמת לא שווה לחיות בצורה
כזאת".)
                                        דליה רביקוביץ ז"ל