השמים כבר משחירים לאט לאט
השמש עוד רגע תיגע בים
קו האופק
מלא בצבעים ורודים וסגולים
הקו הכי יפה בעולם.

ואתה מחייך חיוך שובבי
לוקח את ידי
ושואל: "את באה איתי?"
ובלי לחשוב פעמיים
אוחזת בידך ועונה
"לתמיד".

והיום אתה כבר לא פה
אך אני עוד יושבת חבוקה בזרועותיך
מריחה את פרחי הבר בשדה
מלטפת את גבך
שהולך
ומתרחק,
שהולך
ונעלם.

ואני צועקת לשמיים
מביטה בזעם לאותו קו אופק
שלפני רגע יופיו שיתק את גופי
לוחשת מילים של אהבה
מזילה דמעה מלוחה
וקוראת לך
שתחזור.

תחזור.