קיים כלל מאד ידוע
(אותו המצאתי רק עכשיו),
שאורך שיר אינו קבוע -
הוא גמיש ולא מוקצב.

פעם כתבתי שיר
ארוך, מרשים ובעל תוכן עשיר,
הייתי גאה בעצמי ונלהב מכושרי
ובתום הכתיבה לא היה קץ לאושרי;
לפתע בא "המסייע" של "אופיס" ועשה לי פרצוף
(תמיד רק פגמים מחפש החצוף)
הוא טען שאורכו מוגזם ותוכנו דל
כשהזלתי דמעה - הוא נשבע שיחדל.

נפלנו איש לזרועות אחיו
אני המשורר והמסייע החביב
בכינו בדמעות שני-שלישים
(כי הזמן כבר דחק)
הן נשרו על הדף ותוכנו חיש נמחק.

מה חבל.