אתה אוהב את הדרך שלי עם המילה הכתובה,
אולי יש סיכוי שתבין אותי עכשיו?
דיברתי בדיוק עכשיו עם 'אוי אוי' וניסיתי לגרום לה לבחור
במקומי.
מצאתי מיליון דרכים שונות צבועות בגוונים של שחור עם פסים
אפורים על מנת להמחיש לה כמה אתה בלתי אפשרי.
אחרי שהיא הגיבה כמו שרק היא יודעת (עם מיכל ממלמלת פנינים
אמיתיים של חוכמה ברקע) מצאתי את עצמי מוסרת לה על רגל אחת את
כל הקסם שלנו.
"והחיבור הזה שיש בינינו, ההבנה הזו בדברים המהותיים, הדרך שבה
אנחנו מסתדרים באופן כל כך אבסולוטי, ביני לביני אני משוכנעת
שהוא זה שמתאים לי יותר מכל אחד אחר"
אני לא רוצה לעשות יותר שיחות הבהרה שמונעות ממך את השלווה הזו
שאתה כל כך אוהב.
אני לא רוצה שוב להירדם בדמעות עם הפנים כלפי הקיר והחנק הבלתי
נמנע הזה בגרוני.
אני לא רוצה את התחושה המרירה הזו המפעמת בתוכי כששוב איבדתי
את הציפייה לקסם שבעיניי הוא תרגום ישיר לאהבת אמת.
אני מבלה שעות בניסיונות להפוך את היחסים שלנו לאפשריים,
זה הולך וניהיה קשה יותר, הרגשות אליך הולכים ומתעצמים,
הסבלנות שלי הולכת ומתפוגגת.
אני תוהה האם משהו ישתנה, האם איכשהו תצליח להבין אותי עד
הסוף, אם נצליח.
אני באמת מקווה שכן, אין לי תפילה אחרת מלבד זו.
שנצליח.
אם היית שעשוע, משהו שמתרחש בהווה בלי כל עתיד, הייתי ודאי
מתרווחת בכורסאת המסאז' ונותנת להכל להתרחש, עד שזה היה נגמר,
בלי חרטות מיותרות.
אני יודעת שאנחנו הדבר האמיתי, אני יודעת שאין אחר שהייתי רוצה
לצידי במיטה הקטנה שלי ובחדר הלא ממוזג.
אני יודעת שיש אפשרות לסרט עם סוף טוב, כמו שתמיד רציתי, כמו
המחשבה הילדותית, התמימה, אבל הבריאה והנכונה ביותר.
אני אוהבת אותך יותר ממה שאפשרי להעלות על הכתב, אבל קשה לי.
קשה לי להתפשר על מה שעשוי בקלות לשנות את שמיי חיי לגווני
האושר כפי שנתת לי להכיר בהתחלה.
עכשיו הגוונים של השמיים שלי מתחלפים במהירות האור, מהירות
בלתי אפשרית למי שמחפשת תמיד אחרי הנחת והשלמות הרגשית.
אני רוצה לדעת שמחר אני אתעורר בלי ספקות.
אני רוצה להתעורר מחר בלי מחשבות מפעמות בתוכי גורמות לי להטיל
ספק במי שאנחנו.
אני רוצה שנאהב אהבה נקיה.
אהבה מושלמת.
אהבה שלא טובה רק בתאוריה, נוחות, רוגע, הבנה.
אני רוצה את חבילת האהבה האולטימטיבית.
אני כותבת עוד ועוד בלי לדעת לאן לעזאזאל אני מעוניינת להגיע
מכאן.
אני כנראה רוצה שתפסיק ליהיות כזה מניאק אגואיסט חסר התחשבות.
אתה יכול להשתדל יותר? |
