אתה חוזר בלילה מבת ים ורואה את הבן אדם הזה שוכב על הרצפה,
תוהה אם הוא בכלל נושם. ולא אכפת לו שאנשים דורכים עליו. הכי
מפתיע שגם להם לא אכפת שיש גופה אולי מתה על המדרכה. אתה רוצה
להיות בן אדם ולהעיר אותו אבל אתה מפחד שאולי הוא חולה במחלה
מדבקת שתגרום לך להתגרד כל הזמן. ואתה חושב רק על עצמך בכל
הזמן הזה שאולי זה שעל הרצפה צריך החייאה או עזרה ראשונה
מיידית, אחרת הוא ימות. ואם הוא כבר מת ובאמת יש לו מחלה מדבקת
אז צריך לפנות את הגופה להסגר כדי שכל אלה שדורכים עליו לא
ידבקו וימותו גם הם. ברגעים שכאלה אתה מתחיל להרהר על הדברים
האמיתיים כמו זה שאתה בכלל נמשך נורא לילדות בנות 12 שזה לא
נורמטיבי בתקופה הזו. ואז אתה מגיע למסקנה שאתה בן אדם נוראי.
בעצם לא בן אדם. כי בן אדם זה מישהו שמתנהג על פי הנורמות ולא
מפנטז על החברה של אחותו במקלחת. בן אדם זה מי שמציע לאמא שלו
עזרה כספית או אולי אפילו עזרה במטבח. וכשאבא שלו מת אז הוא
בוכה אפילו אם הוא גבר. ואם הוא גיי ואוהב ללכת למועדוני הקשת
אז הוא יספר להורים שלו שנטפלים אליו שישיג אישה כדי שלא יחיו
באשליות. אף אחד לא בן אדם. כל אחד עשה משהו לא בן אדמי. ואתה
יכול להיות בטוח שהבן אדם הזה מתחת לרגליים שלך רצח או אנס או
אפילו סתם שדד. ואתה כבר מתחיל להיות מבולבל כי איך זה יכול
להיות שדווקא זה שרצח, אנס או שדד הוא בן אדם יותר ממך שאתה רק
לא עזרת לאמא שלך במטבח ובכית כשאבא שלך מת? זו שאלה שאתה לא
היית רוצה להתעמק בה כי אין לבני אדם כל כך הרבה רצון להתמודד
עם פסימיות. רוב בני האדם שכן מצייתים לנורמות, מאוד אוהבים את
חיי האושר. מבלי שהבן שלהם יהיה הומו ומבלי שהבן זוג שלהם ימות
ועוד הבן ההומו שלהם יהיה כל כך חסר רגישות שהוא לא יבכה
בהלוויה היקרה שעלתה להם כל כך הרבה כסף שהם היו צריכים למכור
רהיטים עתיקים אבל הם לא קיבלו עזרה כספית מהבן ההומו שמפנטז
על בחורים בכיתה בני 12 שעוד לא הגיעו להחלטה של "אני אוהב בן
או אני אוהב בת". אתה רואה מישהו ברחוב שלבוש בבגדים שאתה הכי
אוהב ומענטז בצורה הכי ראוותנית ופתאום משום מקום באה לך
המחשבה הסוטה הזו שלך ושל הבחור הזה ביחד. אבל הבחור מסביר לך
שהוא תפוס ואתה לא מוכן לקבל את זה ככה אז אתה מתחיל להיאבק בו
והוא מתחיל לבכות לעומתך. עכשיו אתה כבר אנסת אבל אתה מרגיש לא
מסופק אז אתה חוזר לבת ים ונכנס לחנות כלי נשק, מוצא לך אקדח
שאהבת אבל מגלה שאין לך מספיק כסף בכיס. עכשיו כבר שדדת. אתה
חוזר מבת ים למדרכה עם הבן אדם עליה ומגלה שאין אף אחד באזור
פתאום. ועכשיו אתה כבר מפחד שאולי זו תרמית נגדך וכולם נעלמו
ועוד מעט יצוצו מכוניות משטרה ואמבולנסים כי זה מאוד חשוד שיש
גופה על הרצפה ואף אחד לא עושה כלום. אבל שום דבר לא קורה ואתה
מחליט שאתה רוצה לחנוך את האקדח החדש שלך, אז אתה מוציא אותו
יורה באוויר ממולך. לא שמת לב שילד בערך בן 12 עבר במקביל
ועכשיו רצחת. אתה שוב מסתכל על הבן אדם הזה וכבר לא אכפת לך
מהמחלות ולא אכפת לך מהמשטרה אז אתה בודק אם הוא נושם ומגלה בן
אדם מת. שבטח לפני שהוא מת הייתה על המדרכה גופה אחרת שגרמה
למישהו שלא האמין בעצמו שהוא בן אדמי מספיק, לתהות ואחר כך
לפעול עם אקדח או אפילו סכין והמשטרה הצליחה לעלות על מה שהוא
עשה וירתה בפושע שהוא בעצם הגופה שעכשיו נגעת בה אבל הם שכחו
לפנות את הגופה הזו ואתה עומד פה עם הדילמה הגדולה שלך מנסה
להבין אם אתה בן אדם אחרי שאנסת, שדדת ורצחת. ועכשיו יש שתי
גופות על המדרכה ואם הילד מציית לנורמות אז יש גם שני בני אדם
ששוכבים על הרצפה אבל לא נושמים כי יש מישהו שלא מספיק בן אדם.