לא יכולתי לסבול את זה.
את הבדידות, הניכור ותחושת השנאה שאנשים שידרו לי כל הזמן.
לא יכולתי להרגיש כלכך זניח
זה לא אני,
זה לא אני,
זה לא אני.

לא יכולתי להבין את זה.
ניסיתי להשתלב, אבל בסוף היום נשארתי אותו דבר, לבד.
לא יכולתי להבין למה אנשים לא רוצים להתקרב אליי.
זה לא אני,
נכון?
זה לא אני

לא יכולתי להתחמק מזה.
מהמחשבות האלה שעוברות בראש, מה אם אני לא אהיה פה, מישהו
ירגיש?
לא יכולתי להתחמק מהרצון למות.
זה לא רק אני, נכון?
זה רגיל
זה רגיל

לא יכולתי לקום באותו יום.
לגרום לעצמי לעמוד, ולרצות להיות.
לא יכולתי בכלל לקום מהרצפה.
זה כבר אשמתי, נכון?
זה כבר אני,
זאת אשמתי.

לא יכולתי להפסיק.
להכאיב לעצמי, לגרום לעצמי לשלם על זה שאני חי.
לא יכולתי לעצור.
אני רע,
אני מגעיל,
אני צריך למות.

שמתי לזה סוף, אל תדאגו.
אני במקום שבו הגועל שהוא אני,
מכוסה בגועל אחר.
אני מקווה שאני טעים