ענת בית / עיר זרה |
קור וכמיהה
וכבר אינני יכולה לפרוש בפניך
את עצבותי
כמניפה יפייפיה הראוייה למבט.
רק ציורים אני מציירת לך
סירות קטנות עם מפרשים,
שמיים ותקוות.
וכל שנשאר ממני
נכתב.
פרחי תפילותיי הולכים וקמלים.
גופי צולל בבדידות.
אינני יודעת כבר כיצד לתפור
אני נתפרת
טלאים של רגש זר ואהבה.
ותובנות המחלחלות בכלי דמי
כפי שאתה מחלחל אל תוך
שקט מופתי.
אין דגלים המורים לי על סכנה.
אני מסתכנת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|