הימים הולכים ומתמלאים בוואלקיריות מסוג אחר,
לא אותן בתולות זורחות אשר בחרו מתים,
לא אותן בתולות זורחות, בשמי החושך של אירופה,
שלא נחו ולא נחתו עד אשר באו אומות לידי כריעה,
לא אותן בתולות עיוורות המשחקות בזמן,
המשחקות במספרים גדולים,
כי נטרפה דעתן, כי עשן הערים הבוערות,
עצמת סופות האש, אבק הטנקים והתותחים היורים,
האצים אל הטירוף, הסתירו את הראויים לחיות,
והן שיחקו באלמונים, ערמו אלמוניות בתעלות,
ולא עצרו גם אחרי שזיהו את הטירוף בתוך עצמן.
הימים הולכים ומתמלאים בוולקיריות מסוג אחר,
בתולות אשר יזכרו שמות,
בתולות מפוכחות אשר ישירו שיר הלל לקושרים נגד הטירוף.
והימים יפנו בכיוון חדש.
והן תפקודנה את קיברו של קלאוס שטאופנברג,
כי מת כשעינו האחת פקוחה,
וגם הוא ככל האחרים, ידע את צליליו של וואגנר.