אדריאן טודור / מונולוג |
מסתחררים אלו מול אלו
כמסדרון אינסופי
מכוסה מראות.
אלו מול אלו
אני מול עצמי
אני בתוך עצמי
רגע בחוץ
רגע בפנים.
השתיקה היא רק חלל
הקם וקורס על עצמו
שוב ושוב.
הלב מתמרמר
מתמרד כנגד החושך
לא יוכל
מוצף שממת אל-חלד.
הולך הזמן ונסדק
לכדי דקות
לכדי שניות
של חוסר ודאות.
מערכה אחרונה
על השולחן:
אקדח, כובע
סודות של אהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|