לבני האדם יש הרבה דברים שמציקים להם. מזג האויר, מלחמות,
רגשות וכיו"ב.  אני, אני סובל הכי הרבה מזה. תאמינו לי או לא,
אבל מאז שנולדתי, כל הצרות שבעולם עברו דרכי. מלחמות שחלקן יצא
לפועל וחלקן לא, תוכניות לכיבושי מדינותעולם ושיינוי שלטון.
(היה לי בן דוד שתוכניות החומש של סטלין עברו דרכו!) עברו דרכי
גם סתם דברים, כמו מכתבי נאצה, איומים, קללות וכאלה.
אבל גם דברים טובים עברו אצלי, בקשות סליחה, הצעות נישואין
והסכמי שלום. הרבה כבר עברתי בחיי,
כבר הבנתם.
מי אני? יותר נכון, מה אני.
אני נייר, דף. עשוי מעץ, ובדרך כלל בגודל סטנדרטי של 4A . אתם
יודעים מה הבעיה הכי מעצבנת שלי?
אחרי שאתם משתמשים בי, אני נכנס למגירה. כל מה שכתבתם, החל
מתוכניות מלחמה, דרך סיפור קצר וכלה בהסכמי שלום, נכנס בסופו
של דבר למגירה. ומי זוכה יותר לכבוד? העט שכתבתם איתו. דווקא
הוא, נמכר במיליוני דולרים. יפה. אחלה עולם. חבל שזה שהמציא את
הכתב לא לקח תמלוגים.
בכל מקרה, התרגלתי לזה. בסדר, אתם מוצאים עלי הכל, הכעסים,
הפחדים, האהבות, השינאות, ואני סופג את זה בשקט ונכנס למגירה.
עד לאחרונה. שמעתי לא מזמן מאיזה קרוב משפחה (הגיס של אמא של
אישתי, שאגב, הוא נייר למדפסת), שהדפיסו עליו פעם "דף"
מהאינטרנט. שאלתי אותו מה זה אינטרנט, אז הוא הסביר שזה מקום
נפלא, שבו יש הרבה הרבה דפים. לכל דף יש שם, וכל העולם יכול
לבוא ולראות אותך. אתה לא מבוזבז שם.
האמת? די התרגזתי. גם כן, האינטרנט הזה, מעניין איזה נגר בנה
אותו, מלא מלא דפים בתוך מגירה אחת גדולה. מה שמעניין זה, שכל
מי שרוצה להוסיף דף, קורא בדרך גם כמה אחרים. נראה לי שאני
אעבור לגור שם. כן, המגירה של הבעלים שלי כבר מלאה במלא קרובי
משפחה שלי, נראה לי שהוא מתכוון להעביר אותנו לכאן. קודם את
המובחרים, אח"כ את כל היתר. אם אתם קוראים אותי עכשיו, סימן
שכבר עברתי דירה, אז אני אומר שלום לכל השכנים החדשים.
טוב, אני זז עכשיו למגירה, עוד כמה ימים אני בא.

שלכם, דף-נייר, לבית משפחת עץ.