כל קשר בין הדמויות בסיפור לבין דמויות מציאותיות הינו מקרי
בהחלט.
גם יש לנו ביישוב אנשים עם אותם שמות ואותה קרבת משפחה ואותו
סיפור. מקרי בהחלט, אמרתי! כן...

כשהייתי ילד הייתה בישוב שלי חבורה של כמה ילדים חרדים ודתיים
ששיחקו כדורגל והסתובבו יחד כל הזמן. למנהיג שלהם קראו אליקו
הגדול, ובאמת הוא היה גדול במשהו כמו שלוש שנים מכולם.
הסיבה שקראו לו ככה היא כי בחבורה היה עוד אליקו, אליקו הקטן,
שבצירוף מקרים מדהים מאין כמוהו הוא היה בן דוד של אליקו
הגדול.
היו יחסים מאוד מוזרים של אהבה/שנאה בין שניהם (כמו בכל
משפחה), כי מצד אחד אליקו הגדול היה הכי גדול והוא היה המנהיג
בעוד שאליקו הקטן היה ממש קטן ואף אחד לא ממש ספר אותו, כי היה
כבר אליקו אחד יותר מעניין, ומצד שני, אחרי הכל, הם היו בני
דודים.
אף אחד לא הבין למה לשניהם קוראים אליקו מאחר וזה לא ממש מה
שהייתם מגדירים כ"שם נפוץ ובנאלי" כי לא להרבה ילדים קוראים
"אליקו", עד שיום אחד אליקו הגדול הסביר שלו קוראים אליהו
ולאליקו הקטן קוראים אליקים ויש הבדל בשמות, למרות שאני די
בטוח שהוא שיקר והוא לקח את השם היותר הגיוני לעצמו ותקע לבן
דוד שלו את השם אליקים כי לא נראה לי שמישהו רוצה את השם הזה.
אם זה היה נכון לא יכולנו לדעת כי אליקו הקטן לא סתר אותו אף
פעם ואם הוא היה סותר אותו אני חושב שאליקו הגדול היה נותן
מכות לאליקו הקטן.
אז ככה עבר הרבה זמן של כדורגל וישיבה על הברזלים עם גרעינים
בשבת, והם היו הילדים הכי מגניבים בשכונה ואפילו החילונים לא
העזו להתחיל איתם מכות, או לגנוב להם קרשים בל"ג בעומר, או
לפנצ'ר להם את הגלגלים של האופניים, או... אתם כבר מבינים
לבד.
עכשיו, בחבורה היה ילד אחד שקראו לו בן ולמרות שהוא היה הכי
חרדי מכולם (הוא גם היה הכי נמוך מכולם, כמעט כמו אליקו הקטן),
הוא למד בבית ספר עם החילונים, מה ששם אותו תמיד במרכז כי
החבורה של אליקו תמיד קינאו בחילונים כי הם יכלו לראות
טלוויזיה בשבת ולא היו צריכים לשבת ולפצח גרעינים בערב שבת על
הברזלים.
בכל אופן, יום אחד אליקו הקטן החליט שנמאס לו מהיחס המועדף
שאליקו הגדול נותן לבן ולאורן (שהיה משהו בין חבר טוב למשרת של
בן), ועשה מעשה.
הוא חיכה עד שבת ובערב שבת כשכולם ישבו על הברזלים, הוא שפך את
כל הקליפות של הגרעינים שהוא פיצח על אליקו הגדול וגם קצת פגע
בבן.
לפני שאליקו הגדול החליט שהוא מתעצבן על בן דוד שלו, אליקו
הקטן כבר היה בתוך הבניין שליד הברזלים, ואף אחד לא העז מעולם
לתת מכות בתוך בניין כי השכנים היו שומעים וכולם פחדו משכנים.
אז למחרת, אליקו הגדול ואליקו הקטן נפגשו כצפוי בבית כנסת
בתפילת מנחה (שחרית זה עם ההורים ואבא של אליקו הגדול היה אח
של אמא של אליקו הקטן אני חושב אז הוא לא יכל להרביץ לו),
והתחילו ללכת מכות בדשא מחוץ לבית כנסת.
אף אחד לא ממש הימר על אליקו הקטן כי הוא היה הכי חלש בחבורה
בעוד שבן דודו הגדול היה הכי חזק, וחוצמזה בן עודד את אליקו
הגדול כי הגרעינים פגעו גם בו והוא היה הכי אהוב על כולם כי
הוא הכיר מלא חילונים, אז כולם עודדו את אליקו הגדול.
אבל אז כשהם התרחקו רגע (אליקו הגדול עם חולצה בחוץ ואליקו
הקטן עם חולצה קרועה), ואליקו הגדול חזר להרביץ לקטן, אליקו
הקטן איכשהו הרים את הרגל ובעט לגדול בביצים...
אני חושב שזה היה יותר מההשפלה אבל אליקו הגדול לא ממש סלח
לאליקו הקטן הרבה זמן, הוא תפס אותו בהזדמנות ונתן לו מכות אבל
אף אחד לא יכל לשכוח את המראה של אליקו הגדול שוכב מתפתל
מכאבים על הדשא ואליקו הקטן מעליו מתנשף.
ואז זה הבליח בי והבנתי בדיוק! הבנתי בדיוק למה הערבים שונאים
אותנו כל כך.
הבאנו להם בששת הימים כזאת בעיטה בביצים והם יותר כועסים בגלל
ההשפלה של לשכב מקופלים מול ישראל הקטנה מאשר החתיכה של אדמה
עם קצת כנרת וכותל מערבי שלקחנו להם.
הם ניסו להחזיר לנו מכות ביום כיפור אבל שוב ניצחנו, ועד שהם
לא יחזירו לנו מכות קצת הם לא יאהבו אותנו שוב.
לפחות אליקו הגדול ואליקו הקטן כבר השלימו, אני לא חושב שאני
יכול לסבול עוד סכסוך מהסוג הזה.