כשהייתי ילדה, כשהייתי תמימה,
והסתכלתי על החיים.
לא ממש אהבתי את מה שראיתי,
אז דמיינתי שאני הרבה דברים.

רציתי להיות נסיכה,
לרכב על סוסים לבנים.
רציתי להיות בת ים,
לשחות בין הגלים.
רציתי להיות אלה,
לשחק בבני תמותה קטנים.
רציתי להיות ילדה יפה,
רציתי הרבה דברים.

רציתי אביר על סוס לבן,
שייקח אותי בזרועותיו.
רציתי דשא ירוק, שמש מלטפת,
וגשם שוטף מזהב.
רציתי אהבה, רציתי שמחה,
ועולם ללא אכזבות.
רציתי, רציתי ורציתי עוד קצת,
והפלגתי על גבי חלומות.

אך הכל כך נגמר, נסוג לעולם,
נמוג עידן התמימות.
הכל כבר עבר, שום דבר לא נשאר,
חוץ ממני בעולם המציאות.

אך לפעמים, רק לפעמים,
אני מושיטה יד ומפליגה.
רק לרגע לדעת, רק לרגע לגעת,
בסוסים, בגלים ובגשם מזהב.