כמו שלכת לא ברורה
של עלים כתומים וכחולים
אני צוחקת או שותקת
אל תוך שבילי דמעות
של אנשים אחרים
וכמה שתחזיק לי את האצבעות
היום אני לבד.
זאת בדידות כזאת של זריחה
ותרשה לי
להיות קצת ילדה קטנה.
להתנדנד על חבלים פרומים
ולהאמין שלא אפול,
רק לא היום.
תן לי לרוץ
בשעות הערביים
בין שדות של רקפות
והבטחות שלא קויימו מעולם.
כי הכל שקוף פה
כמו שלוליות של דרכים צמאות
ואופק המחר נראה רחוק
יותר משמיי האש.
תן לי לשכב
בין אורות סגולים
ולבנים
לשיר עם אלוהים.
אתה לא פה עכשיו,
אבל אפשר להעמיד פנים
כמו משחק מחבואים אינפנטילי,
בכי מאופק ויער גבוה
של גזעים בהירים ורזים.
תרשה לי
לא לחשוב היום על שום דבר
לרחף מעל דמים ושתיקות נפלאות
ולא לדעת כלום יותר לעולם.
20/7/05
6 בבוקר. |