עפ"י שיעור לקראת פורים:
אסתר ומרדכי, דוד ואחיינית או בני זוג?


מחר הירח שוב יהיה מלא. אמצע החודש.
הוא תמיד אהב להביט בו, מלא וזוהר.
הוא היה יושב במרפסת על כסא נוח עם כוס ענקית של שוקו ומביט.

מחר הירח שוב יהיה מלא.
אני נזכרת שהוא היה קורא לי לבוא. להביט איתו בירח המתמלא.
עגוליות מושלמת, זוהר ואור שהיה בו המון.

מחר הירח שוב יהיה מלא.
כמו בפעם האחרונה שהיינו ביחד אבל אז לא צפינו בו. ביחד.
רבנו.
צעקנו אחד על השניה, אמרתי לו שהוא לא מבין שום דבר, שזו
ההזדמנות שלי ושאני מתה ללכת מכאן. הייתי בטוחה שזה הדבר הכי
טוב שיכול לקרות לי. כל כך רציתי שיבין אותי. לא היה לי מושג
מה ביקשתי.

מחר הירח שוב יהיה מלא. ושוב אביט בו, בפעם השלישית, לבד.
אני לא רוצה לחשוב על זה.

מחר הירח שוב יהיה מלא.
המשרתות שלי, הפתיות, מאמינות שזה זמן רע, שדים רוחות, דם
החודש ואופל המזרח.
לו ידעו... לו רק ידעו על משמעות הזמן הזה בעבורי. בעבורו.

מחר הירח שוב יהיה מלא. אמצע החודש.
ברור לי שהאור שלו יהיה קר ומרוחק, ששוב אהיה לבדי ושוב אבין
עד כמה אני לבד.
כמעט כמוהו.