לדראון עולם
אני משפיל את הפנים
מרים יד ומשקר
לדראון עולם
נע בין הבתים הריקים
בין החיים לרפאים
לדראון עולם
אני מחביא את החיוכים
מחניק את הדמעות
מקפיא את הפנים
לדראון עולם
היופי מהדהד
כמיקשה אחת אכזרית
של שירה ובכי
לדראון עולם
הפרחים נרמסים
החלונות נתלשים
הדלתות נפערות לרווחה
ומאחוריהן
אני עומד ללא עיניים
ללא אזניים
ללא פה
ללא שמץ של מושג
בוכה מול ארון הקודש
בוכה לדראון עולם.

נשימות אחרונות בנוה דקלים
מי שלא היה שם אף פעם לא יבין.