מאוהבת?! אני?! הממ... לא! אבל כנראה שאם לפתוח את הלב לתוכנת
כתיבה במחשב נראה לי פתרון מושלם - מצבי לא טוב במיוחד...
אז מעניין אותך איך הגעת לשפל מדרגה שכזה? ובכן, זה התחיל
ביונתן... את יונתן אני מכירה כבר עשר שנים בקירוב. והוא אפילו
היה עם אחותי שש שנים בכיתה! אם כי ביסודי... ובכל מקרה, בי"א
התחיל משהו בינינו. מה שהתברר יותר מאוחר כטעות שלעולם
חוזרת... היינו ביחד. יש. זה היה יותר, האמת, אני הרשיתי לעצמי
להיות מאוהבת. למי זה מזיק?! בטח שלא לקשר הידידות שלנו, שהרי
לא היה לו סיכוי ברגע שהזבל נישק אותי, אבל לו... לו היו
תוכניות אחרות... וגם תירוצים עלובים. זה הרי ידוע שגברים הם
חזירים, אבל שום בת, לא משנה כמה פעמים יגידו לה את זה, לא
תקנה את זה עד שאחד מהם יפגע בה. וגם אני, כמו מטומטמת לא
הבנתי את זה. יונתן, או החזיר, אם תרצו, תמיד "בחן" את
האופציות שלו... בחן... פחחח! כאילו שלא הבנתי שהוא מחפש לי
מחליפה מהרגע הראשון שנהיינו ביחד, אבל בסדר. התעלמתי. אוקיי,
אני מתקנת - העדפתי להאמין שהוא באמת רוצה להיות איתי. טעות.
אחרי שבועיים של "יחד" החלטתי שאני לא זונה שקוראים לה בכל פעם
שאתה חרמן, אני רוצה לדעת מה אני! אז לקחתי אותו לשיחה ודיברנו
על זה. מסתבר שהוא לא רוצה חברה. פשש... תודה! אז מה אני, עז?!
ומה הוא ענה על זה, אתם שואלים? אנחנו ביחד. אוי, תודה לך
באמת! כי את זה היה לי נורא קשה להסיק לבד! ורגע... מה זה
יחד?! אז שזה ידידים עם הטבות. אההה! למה לא אמרת קודם?! כי
אני פשוט הייתי קופצת על ההזדמנות הראשונה להיות איתך! אז טוב,
החלקתי. עבר. אמרתי לו שאני רוצה יותר. ומה הוא אמר? שהוא לא
מוכן ליותר! אתה לא מוכן ליותר?! הרי גם ככה אתה חצי חבר שלי!
ואני מקווה מאוד לטובתך שאתה רק איתי! אז מה הבעיה להיות החבר
שלי?! קשה לך לדעת שאתה רק של מישהי אחת?! אז באסה! ואז הלכתי.
כועסת. אחרי יומיים הוא צלצל. הוא מתגעגע. פחח... אבל לפני
יומיים לא היית מוכן ליותר, אז מה קרה עכשיו?! בטח החבר הקטן
שלו הזכיר לו בדחיפות שהוא חרמן. חבל. אני את שלי אמרתי! ואחרי
קצת זמן שמרחתי אותו, ואחרי שגם אני קיבלתי מכת מודעות מזעזעת
שגם אני קצת מתגעגעת... נפגשתי איתו. טעות! ראינו מכושפות.
פחח... "ראינו"! אחר כך ישבתי לידו על המיטה ושוב חזרה השיחה.
תוך כדי שאני אומרת לעצמי - "את לא תהיי הסמרטוט שלו!" אני רק
רוצה לקרוע לו את החולצה מהמקום. מה שדי מתבקש ביחס לעובדה
שהגוף שלו זה פשוט... יאממ... הוא אמר שוב מה הוא רוצה. אני
ניסיתי לחפש את עמק השווה בין מה שאני רוצה ומה שהוא רוצה. לא
קיים כזה דבר. שיחקתי בו קצת כדי שיסכים שנהיה יותר מיחד פחות
מחברים. פחח... מה?! טוב... שיהיה... יותר מיחד פחות מחברים...
מה חשבתי לעצמי!? אוקיי... סבבה... אחרי שלוש שעות ככה היחד
שלי הסיע אותי הביתה, נתן לי נשיקה נחמדה והלך לישון. זאת
הייתה הפעם האחרונה שנפגשתי איתו לבד. אחרי כמה ימים, דיברתי
איתו באיסיקיו, כי, בל נשכח - היינו הידידים הכי טובים לפני
שנהיינו "יחד". סבבה. השיחה הייתה סתם שיחה רגילה. די יבשה
אפילו, למרות שעם יונתן כל שיחה באיסיקיו היא שיחה יבשה...
פתאום הוא שולח לי הודעה - אני חייב לזוז יש לי דייט, ביי.
ואני כזה... מה?! מה זה יש לך דייט?! יש לך אותי! הלו!!!
והוא... הלך לדייט שלו. סבבה. עשית ממני סמרטוט, הא? אני אעשה
ממך אחד בחזרה!
מיד אחרי שאני אסיים את השבעה עליך... החלטתי לנקום! אבל
בסטייל, לגרום לו לשנוא אותי! גאוני? ממש לא! התחלתי לעבוד
איפה שהוא עובד. לכל הבנות סיפרתי בדיוק מה קרה ביני לבינו
וכולן שנאו אותו, ולכן כשהוא עשה את "בחינת האופציות" שלו - אף
אחת לא הייתה זמינה בשבילו. כ-ו-ל-ן אמרו לו לא. חלק אפילו כמה
פעמים. ואז הגיעה אילונה. רוסייה. אני הפסדתי לרוסייה! ועוד
אחת עם מבטא כבד! וזה לא שיש לי משהו לרוסים! אמא שלי רוסייה
טהורה! אבל היא עולה חדשה! היא בקושי יודעת מילה בעברית והיא
כבר קופצת על הזכר הראשון שהיא רואה?! טוב, נו... מה הפלא,
רוסיות נותנות, לא? ואם אני רוסייה ואני אומרת את זה - כנראה
שזה נכון... והרי ידוע שחמור קופץ בראש, לא? אז מסתבר שגם
חזירים! לפני שהספקתי להוציא מילה - הם כבר היו ביחד. סבבה.
חשבתי שאולי אני אגיד לה איזה מילה רעה עליו ואגרום לה לזרוק
אותו, הרי ככה זה יותר כואב, לא? אבל לא. אני בשלב הזה כבר
התגברתי עליו. חבל. את מקומו החליף עומר, הידוע בכינויו -
השטן. הוא רע... אפילו מאוד! אף פעם לא חשבתי שבנות באמת
אוהבות בנים רעים! ואפילו כששאלו אותי אם אני מעדיפה ראסל
קרואו או כריס אודונל אמרתי כריס אודונל... (בבקשה אל תרמסו
אותי...) אבל עומר... זה היה שונה... הוא היה כזה וואו! ואפילו
לא העליתי בדעתי שיש לי סיכוי איתו! חיים טובים... מאוד
אפילו... ומה שאני הכי אוהבת זה כשרודפים אחריי. אחח... אני
אוהבת את זה! הוא רדף אחריי. ממש. רדף אחרי כאילו אין מחר.
ואני? אני נהניתי מכל רגע... והכי נהניתי מזה שהוא בשכבה של
יונתן, שהוא שונא את יונתן (וגם יונתן שונא אותו בחזרה...)
ומזה שהוא מסתובב עם ה"מגניבים". פחח... משהו מגניבים... אני
כיוונתי יותר לאפסים, אבל מה שתגידו... עומר רודף אחריי?! מה?!
ידעתי כבר אז שמשהו לא בסדר בתמונה הזאת... עומר הוא כזה...
ואני? אני לא כזאת... מה קרה בסוף, אתם שואלים? הודות לאחותי
הרכלנית (שזה נורא משתלם שהיא שכבה אחת מעליי בבית-ספר, ובמקרה
גם הידידה הכי טובה של כמה וכמה מחבריו הטובים ביותר של
השטן...) גיליתי את התוכנית הזדונית של אדון עומר השטן! ראיתם
פעם "יש לה את זה"?! לא? אז ככה, אני אתן לכם תקציר קטן -
הגיבור עושה התערבות עם החברים שלו על הגיבורה שהוא יכול להשיג
אותה ולגרום לה להאמין שהוא רוצה אותה ולזרוק אותה בנשף הסיום
(הידוע בכינויו - פרום) מול כל השכבה, וזאת אחרי שהוא שכב איתה
וביצע בה שאר מעשי סדום ועמורה. הגיבורה מתאהבת בגיבור.
הגיבור, באופן לא צפוי, מתאהב בגיבורה ולא מסוגל לבצע את המשך
ההתערבות. באסה. ההתערבות בטלה. הגיבורה מגלה על ההתערבות.
הגיבורה כועסת. הגיבור מנסה לשכנע אותה שהוא ביטל את ההתערבות
אך ללא הצלחה מרובה. הגיבור לא זוכה בבחורה עד שהוא עושה
מאמצים כבירים להשיגה בחזרה. והיא, כמו גיבורה חסרת עמוד שדרה
- חוזרת לזרועותיו.
עכשיו קחו את כל זה ותלבישו את זה על הסיפור שלי ושל עומר.
הממ... לא!!! מה אני "יש לה את זה" שעושים עליי התערבות?! ועוד
לגלות את זה מחברים שלו?! אתה רוצה אותי - קח אותי! אבל
התערבות?! כדי שתוכל להשיג אותי?! מה זה הספור המצוץ הזה?!
אז בסוף, אחרי שגיליתי את שגיליתי והחלטתי שאני עם עומר
סיימתי, נשמתי עמוק לרווחה וסגרתי את הפרשה. אני איתו בינתיים
לא מדברת והוא - יכול לחפש אותי בסיבוב...
ומה איתי, אתם שואלים? אני עם בנים סיימתי!
עד להודעה חדשה... אל דאגה, היא תתפרסם בקרוב...