שניר סבון / עולם |
על אין סוף כוסות וויסקי משונות.
האצבעות מתפקדות בצייתנות
למרות המוזיקה ולמרות הכוסיות המחייכות.
השער עטוף בגוון בלתי נראה של יופי,
לעלמה מצידו השני של הבר, חיוך
בעט שלוף אני צולל לרישומי פחם.
הבטחתי שלא אפסיק לכתוב,
אך לא ניתן לבלף את העט.
לו יכולתי לצייר את מגעך,
הייתי מצייר לי עולם.
כמה יפה היה ההווה, לו יכולתי להציע לך
מלאך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|