|
החומה שמסביבך
מגדרת גם אותי
הכול פה שומם
נשארתי לבדי
הלבנים הקרירות
שמקיפות אותך
גרמו לליבך לקפוא
ואני עוד מחכה לך
לרגע שתהיה שוב פה
אז למה התרחקת
למה בי פגעת
ולי לא הסברת
יודעת שאתה הרגשת
אבל ממני שוב התחמקת
אז למה התנתקת
למה את ליבי פצעת
והשארת בי צלקת
עמוק בתוך הלב
רואה את ענייך
מבעד לסדק
קרירות כקרח
ונוקשות כאבנים
ופנייך כמו פסל
נשארות בלי הבעה
נועצות ברצפה מבטים
אז למה התרחקת
למה בי פגעת
ולי לא הסברת
יודעת שאתה הרגשת
אבל ממני שוב התחמקת
אז למה התנתקת
למה את ליבי פצעת
והשארת בי צלקת
עמוק בתוך הלב
ואז הסתכלת לכיווני
והכאב שבך
ננעץ בי כמו סיכה
הסטתי את מבטי
כדי ששוב לא אפגע
ואז על פניך ראיתי
משהו שמזמן
כבר לא היה
דמעה קטנה על הלחי שלך שוב זלגה |
|
|
מגיע איזה אחד
שקורא לעצמו
הפרוקטולוג
ומשווה בין
אתרינו המהולל
לאברי מעיים
למינהם. מה הוא
חושב שאני פה
סתם?
זה שמאשר את
הסלוגנים, אבל
יש לו
אינטגריטי. יש
לו גם קווים
אדומים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.