באוהל צומח לנו
נבט של תפוח אדמה
ירוק, חי , מלבלב מתוך
אדמת החול הזאת,
שרועת אוהלי החאקי
ועמודי החשמל הגבוהים,
וארונות החשמל בהם נחים
לילה לילה, עשרות מכשירי פלאפון
שרק לפני כמה שעות
היוו את הקו המקשר
לאיזה אדם אהוב
שרחוק מכאן.
ובשתיים בלילה, אני חוזרת
מערב שירה וגיטרה וקפה חם
ולאה גולדברג כותבת
על ימים נוראים, אחרים.
והקפתי את נבט תפוח האדמה
שלי באבנים
ואני משקה אותו פעם ביום,
ואנחנו לא עוקרות אותו משורשיו,
יהיו אשר יהיו
לצמחים אין אידיאולוגיה.
הם צומחים בכל מקום שנח להם.
ואולי יש מי ששומר גם עלי,
כי משהו בי
לא מרשה
לא נותן
שמישהו או משהו
יפגע בפיסת החיים הזו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.