הזמן משנה את הראייה על אירועים ודמויות שהיו בעבר. נדמה שככל
שעובר הזמן דמות מקבלת גוון מסוים ומיוחסים לה גם תכונות
ומעשים שלא היו מעולם. לפחות לא בהקשר של אותה דמות. הדמויות
מצידן לא יכולות לדרוש שישנו פרט כזה או אחר שלא היה נכון או
מחמיא בשל מגבלות טכניות. כך נותרו מיתוסים על כנם ללא שינוי.
(ישנם למעשה מעט משוגעים לחקר האמת והפרכת מיתוסים שמנסים
לשנות תפישות מסוימות. מדובר בדרך כלל בהיסטוריונים
ופוליטיקאים).

במקרה שלנו הדמויות היו חיות ועוד איך. הבעיה הייתה שהן לא היו
על פני האדמה.

מאז ומתמיד היו הגמדים מודעים לאגדות הרווחות עליהם בקרב בני
האדם. הם נאלצו להישאר מתחת לפני האדמה לאחר נסיגת יצורי הפלא
לשם בשל פחדם מבני האדם.
אמנם לגמדים היה אסור לעלות לפני השטח, אבל היו כאלה שמצאו את
דרכם לשם, ויכלו לראות את ההתפתחות והשינויים בשם שיצא לגמדים.
אפילו המכשפים החלו להאמין לסיפורים הללו למרות שלכאורה היו
להם מקורות טובים יותר מאגדות לילדים.
הם היו מאוד ממורמרים על הדרך שבה הוצגו באגדות. תמיד ייחסו
להם תכונות של חביבות, נחמדות ואפילו טוב לב. למעשה הם היו זן
מאוד כעסני, עקשן ומעשי. הדבר שעצבן אותם יותר מכל היו גמדוני
הגינה. מי שמע על גמד שמשגיח על גינה ועל פניו חיוך רחב? אפילו
גרזן לא הוסיפו לו כדי שיהיה אמין!
אך כל שנותר לגמדים היה לחרוק שיניים ולהוציא את כעסם על
הסלעים במנהרות שחפרו.

כל זאת השתנה עם עלותו של מגניפיטראך השישי לשלטון. (המלך
הקודם סופרבום הרביעי מת ממכת גרזן.) התדמית של העם שלו
העסיקה אותו רבות. הוא החליט שהגיע הזמן שיעשו כרצונם ולא יהיו
כפופים למגבלות שעולם הפלא מטיל עליהם. וכך, לאחר הכתרתו -
שכללה הרבה שתייה ושימוש בגרזנים, הוא כינס את הגמדים.
"אחים יקרים! הגמדים ידועים בכוחם הרב ובאומץ לבם, או לפחות כך
היו רוצים שיזכרו אותם. בעולם התחתון אנחנו מקבלים את הכבוד
הראוי, אבל מה עם עולם בני האדם? הם שמים פסלים שלנו
בגינותיהם, מספרים סיפורים על טוב לבנו וחושבים שאנחנו
מסתובבים ושרים הי-הו כל היום! ואני שואל, האם אנחנו צריכים
לתת למצב הזה להמשיך? בוודאי שלא. בואו נצא ונראה להם איך
אנחנו מתנהגים באמת!"
הגמדים הסכימו מיד. גם בשל נטייתם לפתח כעס במהירות רבה וגם
בגלל כאב הראש מהשתייה בלילה הקודם. העובדה שהמלך - גמד מאיים
במיוחד - ציווה עליהם לעשות זאת תרמה אף היא. הגמדים הצטיידו
בגרזנים והחלו לעלות על פני האדמה. (כפי שכבר ציינו, הגמדים
המשיכו לעלות למעלה למרות האיסור על יצורי הפלא לעלות. כמובן
שכל זן של יצורים שלח כמה מרגלים לפני השטח אבל אף אחד לא עשה
זאת באופן הפגנתי כל כך.)

למרות אופיים הקשה, הצליחו הגמדים להתרבות מתחת לאדמה וכך
מספרם היה גדול מספיק להתפזר ברחבי העולם. הם יצאו לפני השטח
מוקדם בבוקר כך שבהתחלה אנשים לא שמו לב למה שחוללו. הם שברו
את כל הגמדים שנמצאו בגינות, נכנסו לבתים ושרפו ספרים בהם
הופיעו. היחידים שהיו ערים אז היו הילדים הקטנים, אך הגמדים לא
פגעו בהם. (היה להם עיקרון שלא לפגוע במי שהוא לא בגודל
שלהם.) בניגוד למסופר על הגמדים, הם לא היו מאוד קטנים. גובהם
נע בין 60 ל-80 ס"מ. גובה זה אפשר להגיע לברכיו של אדם מבוגר.
כיוון שצוידו בגרזנים לא הייתה להם בעיה להפחיד אף אחד. האנשים
אף היו בהלם מכך שראו יצורים שלא האמינו שהיו קיימים באמת.
המכשפים ניסו להשתמש בכוח ההיגיון הנודע שלהם על הגמדים. זה לא
עזר.

למטה, גילו יצורי הפלא את מה שהגמדים עשו. זו לא הייתה הפעם
הראשונה שהגמדים עשו משהו שלא מצא חן בעיני האחרים. הגמדים הם
עם שקשה להסתדר איתו. הפיות התנדבו לעלות למעלה ולעצור אותם.

הדבר הראשון שעשו הפיות הוא לעצור את הזמן. הן לא רצו שבני
האדם ימשיכו לגלות על קיומם של גמדים ופיות. זה בדיוק מה שניסו
למנוע במעבר מתחת לפני האדמה. הגמדים שמו לב לכך ולא היו
מרוצים. הם רצו שבני האדם ילמדו את הלקח. מלך הגמדים פקד עליהם
להפסיק את הכל עד שיוכלו להחזיר את העולם למסלולו ואז יוכלו
להמשיך להרוס אותו.
מועצת הפיות ובראשן סנונית הגיעה אל מחנהו של מגניפיטראך
השישי.
סנונית התעופפה לעברו של מגניפיטראך. "אתה רוצה להסביר לי מה
קורה פה?"
"זה לא עניינכם", נהם מגניפיטראך.
"מה זאת אומרת? ברגע שבני האדם ידעו על קיומכם הם ידעו גם על
קיומנו! הם ינסו לפלוש לארץ הפלא ולפגוע בנו!"
"הם לא עד כדי כך חכמים. הם לא הצליחו לפגוע בנו עד עכשיו, רק
בהו בנו בפרצופים טיפשיים..."
"אל תזלזל בבני האדם", קטעה אותו סנונית. "אולי ייקח להם זמן,
אבל בסופו של דבר הם ימצאו את הדרך להתמודד איתכם."
"אז שינסו. אני לא מוכן לסבול שיפגעו בשם שלי..."
"גם אם מדובר במקום שאתה לא אמור להיות בו בכלל?" העירה סנונית
בביקורתיות.
"כן. גם אם היה מדובר על עולם אחר הייתי הולך לשם..."
"טוב. זה לא משנה. המועצה העליונה אוסרת עליכם להמשיך", החליטה
סנונית לקדם את העניינים.
המלך החל להתעצבן ממש. "אתם לא קובעים לגבינו, אנחנו נעשה מה
שאנחנו רוצים!"
סנונית שילבה את ידיה. "כשזה נוח לכם אתם מקשיבים לנו. אתם עם
בלתי נסבל!"
בשלב הזה מגניפיטראך הגיע לשיאי הכעס שלו. הוא שתק. כך אמרו לו
לעשות בטיפול לשליטה בכעס. הוא ספר עד עשר. כיוון שזה לא עזר,
הוא פשוט הסתובב ועזב את המקום. כשיירגע הוא ימשיך לדבר.
סנונית ראתה את מגניפיטראך הולך ונאנחה. היא הסתובבה ועפה אל
הפיות בכדי להתייעץ איתן לגבי המשך צעדיהן.

כעסם של גמדים יכול להמשך זמן רב. לכן, כאשר למחרת בבוקר מועצת
הפיות רצתה למסור למלך הגמדים את ההחלטות שלהן הוא לא היה בטוח
שזה רעיון טוב. הכעס שלו שכך רק במעט. הוא גם החל להרגיש עייף.
סנונית התעופפה לעברו. הפיות תמיד נראו עליזות משום מה. רק
כאשר התחלת לדבר איתן גילית שזה לא כך.
"בוקר טוב המלך", אמרה סנונית בכבדות.
מגניפיטראך החליט לא לענות.
"טוב. אז אלו המסקנות שהגענו אליהן: כיוון שנראה שלא תסכימו
לוותר על תוכניתכם..."
המלך נהם והניף את גרזנו.
"...הסכמנו לתת לכם להמשיך, אבל בשני תנאים."
המלך הזעיף עוד יותר את פניו.
"אנחנו לא ניתן לזמן להמשיך לזוז ונשכיח את מה שקרה מהאנשים
שראו אתכם. אתם צריכים להתחייב שתפגעו רק בפסלים שבגינות ולא
יותר מזה. בסדר?"
המלך התכונן להתנגד.
"מגניפיטראך, הלכנו לקראתכם. אתם צריכים לעשות אותו דבר. כפי
שכבר אמרתי אתם פוגעים גם בשאר היצורים ולא רק בעצמכם", הפיה
שילבה את ידיה וחיכתה לתגובה.
המלך הכה בגרזנו על האדמה מתוך תסכול. הלוואי שתתעופף כבר
מכאן, הוא חשב. "טוב. אבל אתם לא מתערבים במה שנעשה!"
"לא נתערב כל עוד תשמרו על התנאים. זה אומר שתעברו רק בגינות.
טוב?"
"כן", אמר מגניפיטראך בקושי רב. (לאחר שניתנה הסכמה של יצור
כלשהו, ניתן היה להכריח אותו לקיים זאת. תכונה זו הייתה אחת
מהדרכים של בני האדם לנצל את היצורים הקסומים ולמועצת יצורי
הפלא להכפיף את החלטותיהם.)
"טוב. כשתחזרו אנחנו נכנס פגישה ונגבש הסכם שיוודא שיוזמות
פרטיות כאלה לא יקרו בעתיד", הפיה חייכה חיוך מאולץ ועפה
לדרכה.
למגניפיטראך לא נותרה ברירה. הוא כינס את הגמדים ונתן להם
הוראות.

הגמדים התפרשו ברחבי העולם. טוב, לא בכולו. לגמדים אולי יש
חוסן פיזי רב, אבל סיבולת נפשית מוגבלת ביותר. הם הגיעו
למקומות המרכזיים בעולם ורוקנו אותם מגמדי גינה. לאחר שסיימו
וירדו מתחת לאדמה, הפיות השכיחו את האירועים מזיכרונם של
האנשים והחזירו את הזמן לפעולתו התקינה.

באותו בוקר קמו האנשים בתחושה שישנו שינה עמוקה וחסרת חלומות.
המכשפים קמו בתחושת בלבול. הם חשו שקרה משהו אבל לא יכלו
להסביר במה מדובר.

כילף בעמק הסביונים קם באותו בוקר ותכנן ללכת לעבודה בחווה
הגדולה. הוא יצא החוצה וכמעט יצא מהשער כשפתאום הבחין שמשהו
חסר. הוא הסתכל ביסודיות על הגינה ואז קלט: גמדי הגינה שלו
נעלמו. הם היו גמדים מאוד נדירים. "יוגב השכן בטח לקח אותם!
הוא תמיד רצה כאלה בדיוק..."
כילף הסתובב בכעס והלך לבית של שכנו. הוא דפק בכעס על הדלת.
פניו של יוגב הציצו מהחלון. "אה, הי כילף. בוקר יפה, לא? קמתי
מהשינה הכי טובה..."
יוגב קטע אותו בחוסר סבלנות. "כן, כן. יש לך אולי משהו לספר
לי? משהו בקשר לגמדי הגינה שלי אולי?"
יוגב הסתכל בו במבט תמה. כנראה הוא סוף-סוף השתגע, חשב לעצמו.
"אתה יודע שאני מאוד אוהב אותם, אבל מה הקשר על הבוקר לגמדי
גינה?"
הורידים בראשו של כילף החלו לבלוט החוצה. "אתה יודע מה? אולי
נבדוק אם הם הגיעו איכשהו לגינה שלך?"
עדיף כבר לגמור עם זה, חשב יוגב. הוא יצא החוצה. כילף כבר החל
ללכת אל אחורי הבית.
"לא חשבתי שתעז..." מלמל כילף לעצמו, אבל הפסיק באמצע המשפט.
יוגב נעמד לצידו וגם הוא התחיל להיות מוטרד. "לא רק שהגמדים
שלך נעלמו, גם שלי לא כאן! מישהו מנסה למתוח אותנו?"
כילף נשך את שפתיו הוא הסתובב אל יוגב. "אני באמת מצטער...
פשוט חשבתי ש..."
"זה בסדר. עכשיו שנינו באותה סירה..." אמר יוגב בפנים עגומות.
הוא אהב את הפסלים הללו.

במהלך הימים הבאים גילו אנשים ברחבי העמק שגמדי הגינה שלהם
נעלמו, ושלא מדובר בבדיחה פרטית אלא בפשע של ממש. נגר הכפר
קיבל בקשות רבות לתחליפים. הוא בדיוק עבד על רעיון חדש של
פסלים בצורת סוסים או צבאים. הוא לא חשב שמישהו יהיה מעוניין,
אך מכיוון שהייתה לו כמות גדולה הוא הוציא אותם למכירה.

הפסלים החדשים הפכו ללהיט גדול והחלו להופיע כמעט בכל גינה.
הגמדים ממעמקי האדמה היו מאוד מרוצים מהדרך שבה התפתחו הדברים.
הם הצליחו לסלק את גמדוני הגינה ובכך לשקם את כבודם ובני האדם
אף מצאו תחליף ולא חזרו על טעויות העבר.