הוא ספר את הימים, מחק כל יום בטבלת הייאוש שלו, ומחכה, מחכה
שיעבור עוד יום, שיגיע ליום הזה שהכל יהיה יותר טוב, ליומולדת
שלו.

יום לפני הוא התחיל להכין את הכל, לקנות, לסדר, לארגן, שהכל
יהיה מושלם. הוא לא ישן כל הלילה רק מהציפייה ליום המחר, מזיז,
מנסה, אולי ככה זה יותר טוב? אבל הכל תמיד חוזר לאותו מצב כמו
בהתחלה. עם הזריחה הוא נרדם.

לקראת הערב אמא שלו העירה אותו, זה הזמן לקום, חברים שלך כבר
באים. הוא קפץ מהמיטה בשמחה, עוד מעט הכל יתחיל או יסתיים? הוא
התלבש, הסתדר ורץ לעליית הגג לארגן את ההפתעה האחרונה. ובדיוק
לפני שהאנשים הראשונים הגיעו הוא סיים להכין את ההפתעה.

אנשים התחילו להגיע, נכנסו, וחיכו שיגיע ילד היומולדת, עוד
אנשים הגיעו, ועוד אנשים הגיעו, אבל איפה ילד היומולדת? ואז זה
קרה, נפתחה הדלת לגג עצמו, ומשם נפלו המון בלונים וסוכריות
ובובות קטנות, וגם הגופה שלו תלויה.

השעון התחיל לצפצף, הוא כיבה אותו וחזר לישון, והתחיל לשיר:
"Children waiting for the day they feel good
Happy Birthday, Happy Birthday

And I find it kind of funny
I find it kind of sad
The dreams in which I'm dying are the best I've ever had"