יש ים שחור מעליי.
ים שמפיל עליי צל.
והוא גועש על פי תנודות הרוח.
אני קם וממערב ניצב הים האמיתי.
גם הוא מפיל עליי.

אתמול קראו לי משורר.
הסמקתי.
"אני כותב שירים" אמרתי להם.
הם אמרו שזה אותו הדבר.
אני לא חושב ככה, אבל שיהיה...
אתמול כל אחד היה צריך לספר אירוע משמעותי בחיים שלו.
גדי סיפר על זה שפעם הוא כמעט נהרג בלבנון,
שי סיפר על הטיול גלישה שלו לקוסטה ריקה
אני סיפרתי על זה שסבא שמעון לימד אותי להכין פעם סלט צנון.
כולם הסתכלו עליי כמה שניות והסכימו פה אחד שזה ממש מוזר שזה
מה שבחרתי לספר.
הסמקתי.

היום בבוקר היא נכנסה לדירה והדבר הראשון שהיא אמרה זה שאני
הבן אדם הכי עצוב בחדר.
אחרי זה היא הכינה לכולם חביתות צבעוניות וכולם אכלו וצחקו.

בצהריים אני וגלי היינו בבריכה.
נישקתי אותה והיא אמרה לי שזו הייתה החלטה ממש אמיצה.
אני אמרתי לה שהיא ממש חמוצה.
היא צחקה ועשתה גלים בבריכה ובלב שלי.

אחרי זה עשינו אהבה.

גלי גמרה פעמיים, אמרה לי שזה הזיון הכי עצוב שהיה לה, התלבשה,
נישקה אותי במצח והלכה.
אני ממש נעלבתי מזה שהיא השתמשה במילה זיון.

היום בערב כולם הגיעו לארוחה חגיגית.
גלי עשתה דגים על האש ותפוחי אדמה ברוזמרין וכל הזמן רקדה
במטבח. אני עשיתי סלט צנון וכל הזמן הסתכלתי על גלי.
בארוחה כולם אמרו שהכל ממש טעים ובמיוחד "הסלט הלבן" שאני
הכנתי. הסמקתי ואמרתי להם שזה אותו הסלט מהסיפור שלי על סבא
שלי אתמול. כולם הסתכלו עליי ולא הבינו על מה אני מדבר.

אני וגלי שוכבים עירומים.
מעלינו יש ים שחור ששקט כמו הלילה.
כל הבית מריח רוזמרין, לימון ומלח.
היום אין רוח. המערב מבקר בדרום.
אני קם וממזרח ניצבת השמש (שקטה כמו הלילה).
רק הצפון נשאר לבד.
(אני צפון)

אני משתדל לא לשטוף יותר את המצח.