גילת רודה / מתחילה לחיות |
עצב פתאומי תוקף אותי בשעות הלילה המאוחרות
עצב של לבד, של אכזבה גדולה מאהבה שנעלמה
הרגשה של ריקנות וחוסר עניין מהעולם ומהחיים בכלל
תחושת שובע וגועל כאחד מלהיות ביחד
היחד שלנו שהיה לקראת הסוף כל כך לבד
ההליכה שלנו בשני צידי המדרכה, מרוחקים לא אוחזים יד ביד
הקרירות שלך שהקפיאה את שמחת חיי
הקנאות שבך שריסקה כל ניצוץ בעיניי
ואתה בשלך ממשיך בחיים כאילו בלעדיי
אני בצד מתבוננת כיצד נהרסו לפתע חיי
או שאולי כרגע אני רק מתחילה לחיות.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|