ארבע לפנות בוקר, ורעש מטורף. מפני הנשמות עוברים מבית לבית,
אוספים שברי רגש ודלק מנטאלי, חפצים סנטימנטליים וארמונות של
רגשות. ארבע לפנות בוקר, ומפני הנשמות מתנתקים מעצמם, מיעודם,
והופכים ולו לכמה רגעים לרובוטים על פס ייצור קר כלשהו. הם
לבושים בסרבלים הזהים שלהם, מקשים על יכולת הזיהוי, ושומעים
בדיסקמנים את האלבום החדש של רמי וריטה או דווקא את הראשון של
רון שובל, מתעלמים מהרעש המטאלי הסובב אותם. ארבע לפנות בוקר,
ואני מתלבט אם להוציא את השקית החוצה, שקית העמוסה ברגשות
מהזמן האחרון. אני מתהפך במיטה ומנסה לחזור לישון. ארבע לפנות
בוקר, והמשאית של מפני הנשמות צופרת, אך במקום סאונד של צופר
בוקעים ממנה קולות של בכי, פרידה וייסורים. ארבע לפנות בוקר,
והכאב של הזכרונות והרגשות והרעש נעשים בלתי נסבלים. ארבע
לפנות בוקר, אני באמת צריך לצלצל לעיריה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.