ביום מן הימים טיילתי לי
לבקר את הוריי ולדרוש בשלומם
ולפתע ראיתי
גוזל פרוש שלא יעוף לעולם

פוער את פיו לשווא
למעלה ציפור מתרוצצת
תולעים מביאה ל"בנה"
מתעלמת מפלומתו המצוייצת

התבוננתי ביצור המסכן
ולפתע צצה במוחי השאלה
ציפור יקרה
איך זה הגעת לזאת השפלה

ראה נא עמרי
ידעה את שמי
הוריי קן בנו בעמל
שם חיכה לי עולמי

ראה נא עמרי
זרד זרד צרפו לקן עבות
אחיי שבעו שם ערב ערב
לא חששתי לבאות

אך אבוי, הוריי לא ידעו
להבחין בין בנם לאחר
הקוקייה את ביצתה בקינם הטילה
וגוזלם גדל הרבה ומהר

והגוזל גדל כנפיו פרש
לגופי הקטן מקום לא נותר
אז היום שוכב אני כאן
בין עיטים רעבים מכותר.