אפילו סיגריה שאחרי לא הייתה לנו. זה היה כל כך... לא ממצה. זה
פשוט לא הצליח. החבר הקטן שלי לא אוהב מערות, כנראה, וזה היה
מטריד. הוא עמד זקוף ומצדיע, מוכן לכל מסלול, כובע הגומי הדוק
על ראשו, אך בראותו את המערה האפלה הוא פשוט... התקפל. נאלצנו
להתפשר על טיול בלעדיו, אבל היי, היה טיול נחמד בכל מקרה!

בבוקר היה מוזר. חם מאד, ולמרות שישנו טוב, לא יצא לנו לישון
הרבה בשל הטיול המתיש, והיינו עייפים. שני כובעי גומי שלא
נוצלו כפי שהיו צריכים שכבו על הרצפה, ונשאלה השאלה האיומה: מה
עושים אתם?
היא הציעה לנפח... אז ניפחתי! זה היה משעשע. ניפחתי מהאף,
מהפה, והכובע מתנפח ממש ממש טוב! בסוף יצא בלון גדול גדול,
והיא? היא החליטה לצייר! נתתי לה טוש, והיא ציירה על הבלון
פרצוף. הפרצוף התחיל חמוד, אבל אחר כך נהיה מכוער. קראנו לו
צ'רלי, כי הוא היה דומה מאד לצ'ארלס מנסון (ובלילה, בזמן
הטיול, בדיוק דיברנו על כל מיני רוצחים סדרתיים מפורסמים), וזה
היה משעשע. עכשיו צ'רלי תלוי פה מהתקרה, מסתכל עלי, קורץ לי,
והוא כזה מגעיל...
החבר הקטן שלי? הוא מבועת! הוא הבין סוף כל סוף שאם הוא לא ילך
לטייל למערה הכובע שלו, צ'רלי, יכול לרצוח אותו. וזה יהיה לו
לא נעים.

תודה, צ'רלי. מה הייתי עושה בלעדיך!